פעם אחת אני זוכר, היינו באיזה בית, השב"כ עשה מה שהיה צריך לעשות, יצאנו, ושכחנו שם איזה משהו, אני לא זוכר מה. אז דיברנו עם האנשים [שהיינו בבית שלהם] קודם ורצינו לשאול איפה מה ששכחנו והמפקד שלי הכניס לבחור סטירה יעני, בשביל שכביכול יגיד לו איפה הדבר הזה.

הוא הבין אתכם?אני לא זוכר ספציפית מה זה היה אבל הוא הבין, כן. בסוף יצאנו עם מה שרצינו. ברור שזה לא היה הכרחי, הסטירה הזאת, אבל זה קרה... יש תהליך כזה, כשאתה נכנס [לבית], קורה שהבנאדם לא נמצא ואז המשפחה מתחילה להמציא לך איזה סיפור ויש אלימות, זה יותר צ'פחות כאלה, זה יותר משפיל מכואב.

כמו חקירת שטח?סוג של. לא היינו מוסמכים לזה וגם לא אמרו לנו לעשות את זה, אבל זה פשוט היה קורה כי כך היינו רגילים לעבוד. זה לא היה קורה עקבי אבל זה היה קורה פעם ב... שכאילו אבא של מישהו חוטף איזה צ'פחה, יעני: "תגיד לנו איפה הוא, מה אתה מזיין את המוח", כזה. היה לנו גם קטע כזה של השוטר הטוב והשוטר הרע. מי שהיה מדבר ערבית היה השוטר הטוב, היה אחד שהיה נהנה מזה אז הוא היה השוטר הרע שמפחיד או שנותן את הצ'פחות כמו שצריך. זה היה קורה, כן. לעצורים ולמשפחות שלהם זה היה קורה. זה דבר מאד משפיל כי זה האבא מול המשפחה, הם יכולים להתקומם על זה, ואז אתה בתור חייל מרגיש שאתה צריך להגן על עצמך או להשיג את מה שצריך אז אתה נותן איזה אחת. אני אישית אף פעם לא עשיתי את זה, אבל ראיתי את זה. וככה אתה לאט לאט עובר.