ישב כוח על הגג של בית המריבה (העד מתייחס לבית פלסטיני עליו נאבקו המתנחלים עד שנהפך לנק' התנחלות באפריל 14'), הגענו לשם, 20 ילדים רצים מסביב, 3 רבנים יושבים במחסן ומתפללים. על הגג ישבו שני חיילים עם מכשיר קשר,חבר'ה מהמחזור שלי. הם מראים לי את השכונות הערביות מסביב. שאלתי אם יש שם שכונה יהודית, אמרו לי שלא. "אז למה יש פה שני יהודים"? "לא יודעים". שני חיילים למעלה מגינים עליהם, תמיד היו שם שני חיילים על הגג ולמטה שני מג"בניקים באמצע שום מקום. השאלה "מה אני עושה פה" עלתה קצת. ההרגשה הייתה קשה, גם עם האוכלוסייה המקומית. הם היו שמים שלט ענק "אנחנו אוהבים את גבעתי, הם שומרים עלינו" ולמחרת מישהו קשקש על זה וכתב "מוות לכל החיילים". מצד אחד הם נחמדים אליך, מזמינים לשישי. אני לא הייתי מוכן ללכת, החברים שלי הלכו. היה לנו מש"ק יהדות שהצליח לארגן דרך המכינה הדתית בקריית ארבע, שחיילים יבואו למשפחות בשבתות. אותה מכינה שאחר כך זרקו אבנים על החיילים. אם אתה לא בוכה, אתה צוחק איך זה התנהל שם. קשה להבין את המצב שם, אתה לא מבין על מי אתה שומר. גם כל הקטע של בית המריבה שאמרו לנו לפנות את הבית, פינינו. הם (המתנחלים) עשו עלייה של כל החבר'ה שלהם שבאו ברגל מירושלים לחברון ומי מאבטח את זה? אנחנו צריכים לאבטח את זה. הפלסטינים מפגינים ממול. מגיעים לבית המריבה וכולם מתחילים לזרוק עלינו אבנים. אתה שואל את עצמך, למה, מה אני עושה פה?

מה עושים?

אתה מוצא מקום להיות שם שלא יזרקו עלינו אבנים ומחכה שיפסיקו, אתה לא יכול לעשות כלום. רק המג"בניקים יכולים להגיב, כי הם שוטרים – אז קוראים להם. אם צריך לפזר הפגנה, המג"בניקים מסדרים את השטח, הם מרביצים כמו שהם יודעים.

ראיתם את דרכי הפעולה שלהם?היה פינוי של מאחז של יהודים באזור, הביאו יחידה של מג"ב שכולם הולכים בשלושה טורים, וסטים שחורים, קסדות על הראש, רואים שהם יודעים מה הם עושים, לא כמו המג"בניקים שרואים באזור, אלא משהו מפחיד קצת.. מעמידים אותם בשורות ורואים את המון היהודים של קריית ארבע יוצאים לקראתם והם עומדים עם מגנים, מחכים. כל מי שקפץ עליהם, אזקו אותם ושמים בצד. הם כל כך גדולים שהם לא היו צריכים רימוני גז.