מה אמרו לכם  בתדריכים לפני הכניסה?זו שאלה מורכבת. בתדריכים רשמיים, פורמאליים, אין לנו תדריכים על מה אנחנו הולכים לעשות, כי אנחנו כל הזמן לא יודעים מה הולכים לעשות. עד הערב לפני שנכנסנו לעזה, לא ידענו מה היתה הפעילות של הגזרה שלנו. אבל חשוב לומר, הטון של כל מי שדיבר איתנו, בין אם זה המח"ט שלנו שאמנם לא היה חלק אינטגראלי מהפעולה, אבל הוא הצטרף בגלל שגדוד מהחטיבה שלו היה שם, בין אם אלה היו קצינים שאיכשהו יצא לנו להיפגש איתם - היה מאוד-מאוד לוחמני ומתלהם.

באיזו שפה השתמשו?בוא נאמר שהגישה הייתה "יוצאים למלחמה" ואני יכול להצהיר ששמעתי לפחות פעם אחת מהמח"ט שלנו שישב איתנו במהלך האימון לשיחת לוחמים על האש, כשעשינו מדורה בצאלים בערב, הוא במקרה הצטרף אלינו ושאלנו אותו שאלות: מה קורה בעזה ומה הצפי ודברים מהסוג הזה והוא טרח לציין שזאת מלחמה וכמו במלחמה אין שום התחשבות באזרחים, כל מי שרואים – יורים, אני עושה פרפראזה, אני לא מצטט במדוייק, אבל הרוח של הדברים שלו הייתה מאוד ברורה.

איך התייחסו לזה?תראה, אנחנו פלוגה די מבוגרת, אנחנו גדוד הקמה, אנחנו כולנו בני 33 ולקחנו את זה בהרבה סקפטיות וקצת פחד וחשש מהגישה של צה"ל. אני יודע לגבי עצמי, אני לא יודע מה כל מי ששמע אותו הרגיש. אני יודע לגבי עצמי שזה די הגעיל אותי. הייתה תחושה ברורה וזה חזר על עצמו עם כמה אנשים שדיברו איתנו, ששום שיקול הומניטארי לא משחק כרגע תפקיד בצה"ל. המטרה היא לבצע פעולה במינימום אבידות לצה"ל אפילו בלי לשאול את עצמנו מה יהיה המחיר לצד השני. זאת הייתה רוח הדברים אצל יותר מקצין אחד.

מה, יותר מקצין אחד?אני לא יכול להגיד לך. מי דיבר איתנו? חוץ מהמח"ט שהוא בסדיר אבל הוא שלנו, היו קצינים של הבסיס שם. אני לא זוכר מי דיבר איתנו, אני לא יכול לציין את התפקיד הרשמי שלהם, אני לא ממש זוכר.

בשיחות הרשמיות, הטון הזה חזר על עצמו?לא היו יותר מדי שיחות רשמיות. מה שקרה, היינו באימון רוב הזמן. חלק מהפלוגה כן אולי הייתה בשיחות ספציפיות, אבל אנחנו לא הלכנו ליותר מדי פגישות רשמיות. בגדול, היינו באימון ולא יכלו לתת לנו פרטים על הפעילות של היחידה שלנו, אז לא דיברנו עם שום מש"ק מודיעין או קצין בכיר, לפחות לא בפלוגה שלנו, חוץ מהאנשים של הגדוד שלנו: המג"ד שלנו, המח"ט שלנו. מעבר לזה – לא יצא לנו להיתקל ביותר מדי קצינים בכירים. רוח הדברים של המח"ט שלנו הייתה מאוד ברורה.

אמרת שישבת עם המח"ט לשיחה.כן, משהו מאולתר.

איפה זה היה?בצאלים.

ואתם מתרגלים איך זה הולך להיראות בפנים?כן, בגדול כדי להרגיל את עצמך לאיך נראה מגנן (אזור מוגן שבו שהו כוחות צה"ל). שם הטנקים חונים אחרי האימון, בלילה, הטנקים חונים מסביב למגנן ואנחנו מארגנים את האוהל שבו אנחנו אוכלים. ואימון טנקים זה צוות מסלול, כל היתר מחכים. במקרה ישבנו שם על מדורה והמח"ט הצטרף. הוא תיאר לנו מה בדיוק מתרחש באותו השלב בעזה, מה קרה בדיוק.

מה?הוא תיאר לנו את הדו"צים (ירי של כוחותנו על כוחותנו), זה היה יום אחרי, הירי של טנק על מג"ד גולני אני חושב שזה היה, לא זוכר את הפרטים. הוא הסביר לנו מה קרה, למה זה קרה, איך זה קרה. הוא סיפר על עוד כמה אירועים בגזרה, על חייל גולני שנעשה לו ניסיון חטיפה והוא יצא ממנו. הוא סיפר סיפורים מהגזרה ואז השאלות עולות של מה נעשה שם ואיך זה יראה, מבחינת חיי יום-יום. הוא אמר "אתם תהיו בטנקים כל הזמן". דיברנו על דברים פרקטיים, אבל הגישה הבסיסית הייתה מאוד ברוטאלית כלפי המלחמה, זאת הייתה ההתרשמות שלי. יכול להיות שאחרים התרשמו אחרת. הוא אמר משהו בסגנון "שלא יטרידו אתכם שאלות מוסריות, זה יטריד אתכם אחר כך", הייתה לו שפה מוזרה ש"הביעותים והסיוטים שיבואו אחר כך, תשאירו לאחר כך. עכשיו תירו". זאת פחות או יותר רוח הדברים. אחר כך היינו בעיר הזאת שבנו בצאלים, עשינו גם שם אימון קצת ועשינו סיור בתוך העיר, כי לטנקים אסור להיכנס. היה איתנו קצין, לא יכול להגיד לך באיזה תפקיד, שדיבר איתנו על לקחי לחימה בעזה. לקחי לחימה היו כל הזמן, היו ממש חוברות שיצאו כל הזמן. אני לא יודע מה היה כתוב בהן.

במלחמה הזאת?בימים הראשונים של המבצע, כל הזמן זה הגיע. חוברות שלמות, ספרים של לקחי מלחמה בעזה. וכל הזמן עדכנו את זה והוא (המח"ט) לקח אותנו לסיור, להראות מה זה לחימה בשטח בנוי בטנק, וגם שם התפיסה הבסיסית הייתה, הלקחים שהוא ניסה להעביר, שלא לוקחים סיכונים. אם אתה רואה שטח מת מבחינת זווית ראייה של בניין שמסתיר – אז אתה מוריד את הבניין. שאלות מסוג של "מי גר בבניין" לא עולות בדיון. כל מה שמפריע לך, אתה עושה הכול כדי שהוא לא יפריע לך בלי קשר להשלכות ההומניטאריות של פעולה כזאת וזו הייתה רוח הדברים עם כל מי שיצא לנו לדבר איתו. בוא נאמר ששאלות של טוהר הנשק  כלל וכלל לא עלו בשיחות.