הלב של הפעילות שלנו היה תצפיות או צלפים. היינו עושים מארבים בשטח פתוח או שהיינו עושים מארבים באלמנות (אלמנת קש; מארב מתוך בית), היינו בוחרים בית שמתצפת על האזור שאנחנו רוצים, ושאתה יודע שזה בית של חפים מפשע. הייתה איזושהי "אלמנה" בבלאטה, והכוונה הייתה להיכנס שם לכמה ימים טובים, כי בלאטה באותה תקופה הייתה מאוד מאוד חמה. המטרה הייתה להיכנס ואחרי שאנחנו בפנים להכניס כוחות אחרים ולגרות מחבלים לצאת. זו הייתה יחסית תקופה שקטה ולא היה מודיעין על אנשים ספציפיים ופשוט רצו להציף כל מי שעם נשק, שיעלה ושאנחנו נדפוק אותו.

איך מציפים?

ברגע שאנחנו בתוך הבית מחכים ללילה ונכנס סיור, שנקרא "סיור אש". נכנסו לבלאטה עם שני זאבים (רכבים צבאיים ממוגנים) והייתה תרמית כאילו שהזאב התקלקל. פתחו את הדלת, זרקו רימון עשן מתחת לזאב שיעלה עשן שהרעים יחשבו שהתקלקל ויבואו. זה לא עבד. אף אחד לא...

אף אחד לא יצא?

לא. אחרי משהו כמו 48 שעות קלטנו שהמשפחה נהיית חסרת סבלנות, הילדים לא הולכים לבית ספר, ויצאנו משם לאור יום, והיה לנו הפס"ד (הפרת סדר) די מטורף. ככה זה נגמר.