אתם הייתם נכנסים לבתים? תראה, לא נכנסים אם אין צורך, אם אין סיבה מספיק טובה לא נכנסים. לגינות לפעמים, חלק מהפטרול וחלק מהסיור נכנסים לגינות אבל נגיד אם אתה צריך לעשות תצפית, אתה תהיה על גג. היינו לפעמים במרפסות. המשפחה יוצאת, רואה שאנחנו במרפסת שלה, רגילים כבר, והולכים. או משפחה יושבת ורואה טלוויזיה בסלון ואנחנו מסתכלים מלמעלה ויש משחק כדורגל באותו הזמן. הייתה פעם אחת שבפסח, היה בית במרכז ג'בל רחמה שהיינו צריכים בתקופה סביב יום האדמה, לא זוכר איזה יום כזה... הבית הוא במרכז השכונה והיינו צריכים להיות בו יומיים-שלושה במהלך ימי המאורעות ולהשקיף מהמרפסת שלו על השכונה.

איזה מאורעות? בפסח מגיעים המון יהודים ויש בדיוק אירוע של הערבים והיינו צריכים להיות שם בבית איזה יומיים שלושה. זה אומר שהמשפחה הולכת מהבית ואז אנחנו מגיעים בשש בבוקר, מגיע המ"מ שלנו שלא יודע ערבית ואומר למשפחה שהם צריכים לצאת מהבית. אז הם לא מבינים מה הוא רוצה, הם לא רוצים לצאת, והם חמולה בתוך הבית, הם מלא אנשים, הוא צועק עליהם וזה ממש מטומטם. בחור מטעם הצבא שמבין ערבית, הקצין הקישור שמבין ערבית בא כדי לדבר עם הערבים ולהסביר להם שאנחנו לא זורקים אותם מהבית לכל החיים – עדיין זה חרא, מוציאים אותם ל- 48 שעות מה הם יעשו? ילכו לשכנים? אז הוא (הקצין דובר הערבית) הגיע רק 4 שעות אחרי זה. אז הם עומדים שם מתוסכלים ורבים איתנו והם לא מבינים מה אנחנו רוצים, והקצין קישור לא בא לשם איתנו אז יש ריב וצעקות ומוציאים אותם. בסופו של דבר הבן הצעיר רצה אולי קצת לדחוף את המ"מ, והאבא שכבר ראה הכול אז הוא אמר לו: "עזוב את זה", והם ייצאו בראש מורכן החוצה. ואז אנחנו ישבנו בבית שלהם יומיים. עכשיו זה עצבן אותי, זה באמצע שכונה ערבית וההוראה של הצבא היא לפרוס דגל ישראל במרפסת. לא רק שכל השכונה יודעת שהוצאנו את המשפחה ל- 48 שעות מהבית שלה, אז גם יש להם דגל באמצע הרחוב, דגל ישראל, וזה לא שכונה יהודית, זה כבר בשכונה הערבית. ואתה יכול לשים דגל של צה"ל, יכול דגל כחול, יכול מלא דברים. וזה דבר מעצבן. אבל בתוך הבית, חוץ מזה, הקפדנו לשבת על הרצפה, לא נגענו בכלום, עשינו פיפי בבקבוקים, לא נגענו בבית שלהם בכלל. אם מישהו בטעות נרדם על כסא, ישר המ"מ הרים אותו. בכלל בפלוגה הייתה ממש משמעת.

טוהר הנשק? כן, אם המ"פ היה שומע על משהו קטן של חייל שלנו שיכול להתבטא כאלימות כלפי הערבים זה היה ביד מאד קשה נוהגים בו, לא היה עובר.

כמה בני משפחה הוציאו מהבית, מהמשפחה הזאתי? היו אני חושב אבא, אמא, הבן שלהם ואשתו וכמה ילדים שלהם, אולי 8-10 אנשים. משהו כזה.

והם פשוט חיכו למטה עד שיגיע הקצין שמדבר ערבית שיסביר להם? כן, חיכו למטה, צעקו, ישבו אצל השכנים, התעצבנו. כן.

אתם תצפתתם מתוך הבית? כן. אחד היה עומד ברחוב, שניים למטה, שניים במרפסת ואחד ישן על הרצפה, מת. זה בגדול.

למה דווקא הבית הזה? כי הוא היה במרכז, בקומה שנייה עם תצפית טובה במרכז, כיכר מרכזית. אז המיקום שלו היה טוב.

התצפית משם הייתה על השכונה עצמה או לאזור היישוב היהודי ומערת המכפלה? התצפית הייתה לשכונה פלוס על הכביש שתצטרך לעבור בו אם אתה רוצה להגיע לשכונה היהודית. אם אתה רוצה להגיע מג'בל רחמה לתל רומיידה, תצטרך לעבור בכביש הזה כנראה. זה שלט על הדרכים אבל גם על אזור בשכונה שיותר קרוב ליהודים.

נשארתם שם יומיים? משהו כזה.

פלוס מינוס? בין 24-48 שעות אני חושב היינו שם, כי כמה אפשר כבר להחזיק אותנו שם, היינו מתים כאילו, פסח וזה...

ליל הסדר עשיתם בתוך בבית? או את ליל הסדר או הבוקר שאחר כך. זו חוויה שיצאתי ממנה עצבני.

למה? גם העניין של הדגל, השכונה הייתה יכולה להיות... זה להגיד להם: גם הוצאנו אתכם מהבית וגם זין, דגל. זה עצבן וגם הרגשתי שמה שאמרתי לך בהתחלה שהיה אפשר להרגיע את המשפחה יותר, אולי אם היו מביאים מישהו שידבר ערבית. הרבה פעמים, הייתה עוד פעם שעשינו בצומת מרכזית במרפסת תצפית במשך חמש שעות על הצומת. עוד צומת שמובילה בדרך אחרת לתל רומיידה. המטרה היא להיכנס לבית, זה היה סוג של אלמנת קש. המטרה היא להיכנס לבית ולהגיע לגג בלי שיראו אותך המשפחות בדרך, הערביות, שלא יתקשרו לחברים שלהם. ואז ראו אותנו בכניסה לבניין. המ"מ שאל מי פה יודע ערבית, אין מספיק שיודעים ערבית לכל פטרול. היה אחד שידע ערבית ספרותית והוא ניסה לדבר איתם ולהסביר להם מה קורה ובגדול מאותו רגע, נגיד הבית שלהם בקומה תחתונה, אז בעצם הדלת של הבית שלהם צריכה להיות פתוחה ושני חיילים צריכים להיות עם המשפחה למטה, לא ישבנו בסלון שלהם, ישבנו בדלת של הכניסה שלהם כדי לראות שהם לא מתקשרים, לא עושים יותר מדי דברים. למרות שהם יכולים מתוך הבית, הערבים שם נראה לי הם כבר רגילים, אז כבר הם ישבו, הוציאו אלבום תמונות, הראו לחבר'ה את המשפחה, הביאו להם מלפפונים ודברים כאלה. זהו, אנחנו היינו למעלה כמה שעות על המרפסת.

גם תצפתתם? כן, תצפתנו. לא יודע אם זה חשוב כמו שזה שומר על המתח שהמ"פ רוצה גם שיראו שהוא עושה דברים ושהחיילים יעשו משימות שהם לא שמירות. אני בספק אם זה היה קריטי מדי.

זה היה פשוט שגרתי, זה לא היה לכבוד איזה חג? לא,זה היה משימה מיוחדת שיצאנו אליה, אבל היא הייתה נראית די סתמית סך הכול. שהערבים ידעו שהצבא נמצא שם. בקיצור, הם יזכרו שבאותו שבוע היה שם את הצבא והם ייזהרו קצת.

באיזו שכונה זה היה? נראה לי גם בג'בל רחמה.

אגב, בשני המקרים, מה שהיה בפסח עם הדגל וזה, זה עבר בשקט בסופו של דבר? – תליתם דגל באמצע שכונה, לא זרקו עליהם אבנים? במקרה הזה לא, אבל זרקו עלינו אבנים בכללי לפעמים. לא, מה הם יכולים לעשות? אתה תמיד יושב בדירה ובלב שלך אתה אומר: רק שהם לא מתכננים לבוא כל השכונה ופתאום יהיה 100 איש מתחת לבית ולא יעזור. אתה בלב שלך בלחץ אבל לא התפתחו דברים כאלה.

זאת הייתה משימה שגרתית להיכנס לבית, לעמוד במרפסת, לתצפת משם, זה משהו שיצא לכם לעשות הרבה? לי אישית יצא, שלא נדבר על מעצרים ופשיטות על בתים, נגיד תצפיות מתוך מרפסות וזה, לי אישית יצא איזה 3, בדרך כלל מעדיפים לא, כדי שהערבים לא יידעו שאנחנו שם, לי יצא לי 3-4פעמים אבל באופן כללי אני חושב שהיה דבר כזה פעם בשבוע לפחות.

יזומה של כניסה לבית? כן. אבל שוב, זה נגיד לא הייתה איזה יזומה קיצונית שמוציאים את המשפחה ל 48 שעות ואומרים להם: לכו. בדרך כלל או משתמשים במרפסת ותעשו בבית מה שאתם רוצים, או משתמשים בקומה השלישית וזה לא משפיע על הערבים בתוכו אלא אם הם ראו אותך ואז הם נדפקו כי הם צריכים להיות בקשר עין אתך כל הזמן.

מה זה אומר שהם צריכים להיות בחדרים כשהם בקשר עין? זה ההוראה: תראו שהם בסלון או תראו שהם בקשר עין. אבל אתה יודע, יושבים שם 2 חיילים וחיילים מסכנים שאין להם באמת כוח והמשפחה הערבית יש 10 אנשים בתוך הבית אז אתה בסדר. אם מישהו הולך בחדר אחר, אין לך כוח כאילו. זה אצלנו. אני לא יודע איך הגיבו במקומות אחרים אבל אצלנו הקפדנו שאין התפזרות, שאין בלגן, אבל כן, אתה צריך להשגיח שהם באזור, שהם בקשר עין, שהם לא יוצאים. הם לא יכולים לצאת מהבית בזמן הזה. כי אז הם ידברו עם אנשים או משהו כזה.

והיו כאלה שהתנגדו חוץ מהמשפחה הזאת שהתעצבנה בג'בל רחמה? אני זוכר מקרים שפתאום התעצבנו יותר, אבל אין להם מה לעשות, תוך שנייה ירגיעו אותם, יחזיקו אותם. או המשפחה שלהם או אנחנו.