בעזה, הרבה מקרים קרו סתם. הרבה מקרים זה להפיג שמעום אמיתי. בשפה הכי פשוטה, לפעמים ההקפצה, האירוע מיותר, עוד לפני העלייה לעמדה. היינו מתקשרים: "תקשיב, אתה רואה את הבית משמאל?”, ממש מדברים מראש כדי שאם ישאלו אותנו בתחקיר אז נגיד: "כן, הקודקוד, קיבלנו ילקוט (ירו עלינו) מהבית הצפון”. ממש ככה.

מביימים אירוע? עם תסריט, עם הכול. היו פעם מקרים עם אנשים שהיה להם רובה קלעים כי הירי הראשון היה אמור להיות של ה- A3 (רובע קלעים). הרעיון היה לנסות לפגוע להם במנורה הירוקה שבמסגד. זה היה קשה, זה היה 300 או280 מטר כשזה גם בלילה אז זה לא קל. אם הוא היה פוגע, אחרי זה "כבוד, הוא מקצועי”, אתה מבין? זה האבסורד שבעניין. במוצב גירית שהיה ממש בפאתי רפיח, אתה יושב בין רפיח המצרית לרפיח הפלסטינאית. אני זוכר שפעם אחת הגיעו מילואימניקים, היו איתנו משהו כמו שבועיים, אנשים שבאו מלבנון, ואחד מהם אמר: "תקשיב, מה שיש פה, גם בלבנון לא ראיתי.” כי המוצב הזה היה מוצב עם ים בעיות, אנחנו גרמנו... באחת הנקודות (ממול למוצב) היו בניינים שבדרך כלל היו נטושים. היה שם אירוע שם פעם, לפי המור"קים (מורשת הקרב) שפעם מפה ירה על המוצב מחבל. אנחנו היינו מגיעים לעמדות מראש, כל אחד נמצא בעמדה שלו, כל אחד יודע איפה הג"ג (גבול גזרה) שלו, איפה הנקודה, מה הוא ראה, נותב (קליע שזורח בעודו באויר) או לא נותב ופשוט אירוע שלם נוצר.

אמרתם: "אני מזהה נותב ממגדל או מזהה ירי מהבניינים”? נכון.

ואז מה עשיתם? יורים. בעיקרון לחומת מפגע שזה השורת הבניינים הראשונה. לפעמים חורגים.

גרים שם אנשים? כן. בבתים האלה מעולם הם לא צריכים להיות עם אור. זה אמור להיות בתים נטושים, אבל לבתים האלה היו נכנסים אנשים. אנחנו ביום היינו רואים לפעמים אנשים בבית הזה. היו מקרים במהלך הקו שם של מטען של 60 קילו שחיכה לפתיחת ציר של הטנק בבוקר אבל היו מקרים שהיו, מונפצים (מומצאים) ברמות עם עלילה אפילו. אתה עולה לעמדה ואתה מסתכל על אנשים ואתה אומר: "אחי, היום תהיה שמירה סבבה.” למה? כי אם אתה עולה לעמדה ששני בני מחזור שלך נמצאים על אחת העמדות, אתה יודע שיכול לקרות הכול כי אתם חברים, בשביל זה יש חברים.