ממש כשהגענו לגדוד זה היה בדיוק סוף חומת מגן. היינו במחנה עופר. שמה לא התעסקנו יותר מדי עם האוכלוסייה שם בשטחים, אבל יותר היינו בתפקידים של לשמור על העצורים שם ויותר בפנים במכלאות שם, כי כל העצורים התחילו לזרום לשם אחרי המבצע. זהו, הפלוגות היותר ותיקות עשו את הפעולות היותר פנימה בתוך השטחים. שמה לא יצא לי כל כך לראות דברים שממש הפריעו לי, חוץ מאני לא אשכח, פעם אחת היה שראיתי, פעם ראשונה שראיתי מכות ממש שנותנים לעציר וזה היה דבר שהפריע לי. שהוא היה קשור, עדיין הרביצו לו. לא יודע מה הוא עשה, יכול להיות שהוא בדיוק באוטובוס ניסה לחטוף שם איזה נשק או משהו כזה, ניסה לברוח, לא יודע מה.

הוא היה קשור? זהו, זה לא משנה, הקטע הוא שהוא היה קשור. כמו בובה הכניסו לו שמה מכות. היו שם מג"בניקים וגם חיילים מאצלנו מהפלוגה, קצינים.

סמל? זה היה סמלים, כן. באותה תקופה זה לא, הייתי גם חייל מאוד צעיר, בדיוק הגעתי. (...)

מה בדיוק קרה שם? אני באמת עברתי, עברתי שם, היה רחבה כזאת שבדיוק האוטובוס נכנס לשם. האוטובוסים נכנסו לרחבה הזאת לפרוק את האסירים. עברתי שם בדרך לאיזשהו מקום. פתאום נפתחת הדלת של האוטובוס, והעציר הזה נזרק החוצה, קשור, והמג"בניקים שהיו בתוך האוטובוס פשוט קפצו עליו, התחילו לתת לו מכות. ואז הצטרפו עוד סמלים מאצלנו מהפלוגה. סמל אחד או שניים, אני לא זוכר כבר. ופשוט מכות רצח. הייתי בשוק.

והעציר שוכב? העציר שוכב, נותנים לו מכות. אותו לילה ראיתי, הביאו אותו למכלאות, הוא היה תפור כולו, ושבור כאילו. זהו, פשוט סתם, כמו שק איגרוף נתנו לו מכות, לא צעק, לא כלום. (...)

היית רק בתוך הבסיס? כן, בעיקר בתוכו. קצת משימות מסביב, אבל לא ממש. אמרתי לך, לא היה חיכוך יותר מדי עם האוכלוסייה שם. זה המשימות שתפסנו.

אתה שומר על הכלא? איך זה נראה? איך זה נראה? הם בתוך כלובים כאלה, עם תלתליות שם מסביב. תנאים לא תנאים כאלה. מתחננים לאיזה שמיכה. לא, זה לא ממש סוף העולם התנאים שם, זה לא ממש ביזיון, הם בכל זאת אסירים. זהו. בהובלות, כל הזמן של עצירים, היו הרבה מכות שם.