באזור שלכם היו שיירות הומניטאריות?לא. פעם אחת אני זוכר שאמרו שמשאית של הצלב האדום תעבור, אבל היא לא עברה. לפחות לא שאני זוכר שהיא עברה או שמישהו סיפר לי שהיא עברה. כל פעם שהכריזו על הפסקת אש הומניטארית, באמת...

מה זה אמר?כעיקרון זה אמר שאנחנו לא יורים. כעיקרון. כי להגיד שהיה שקט? לא היה שקט. הכוחות של גבעתי עשו הרבה רעש גם בהפסקות אש ההומניטאריות. זו הייתה התחושה שלי. אני לא יכול להגיד את זה על משהו ספציפי ביום ספציפי בשעה ספציפית, אבל לא היה שקט.

הם ישבו בעיקר בזייתון?כן. הם עבדו שם חזק. ראיתי את גבעתי מהמשקפת מרחוק. וגם שם היה שימוש בזרחן. ראיתי את זה במשקפת, זה היה קילומטר ממני. אחרי שרואים את זה פעם אחת, קשה לטעות. אני זוכר שהיו שם כמה מקרים, אני לא יכול להגיד את הרקע לשימוש, אבל נעשה שימוש שם.

אז מה אתה רואה סביבך שם?הרס הולך ומעמיק. בתים שנעלמים עם הזמן, שטחים חקלאיים שנחרשים עם הזמן.

שירתת בעזה בסדיר שלך. זאת אומרת, יש לך פרופורציה על מבצעים צבאיים בעזה.זה משהו אחר לגמרי, אין בכלל מה להשוות. אין שום, לא דומה בכלל למה שהכרנו במבצעים בתקופת הסדיר. בתקופת הסדיר היו דברים נקודתיים, אפילו המבצעים הגדולים החטיבתיים, היה שילוב של טנקים. זה לא היה עם ארטילריה, מסוקים או מסק"רי. זה לא היה עם כל ההו-הא.

ובשטח מה ההבדל?בשטח שומעים כל היום פיצוצים מחרישי אוזניים. כלומר, לא סתם פגז של טנק, שזה כבר מנגינה שהתרגלנו אליה, אלא פיצוצים רציניים שמרעידים את העמדה, עד כדי כך שבחלקם אמרו לנו לצאת מהבית כי הוא היה רעוע. ממש הוציאו אנשים מהבית כי היה חשש שמשהו יקרה לבית מבחינה הנדסית. אלה היו הפיצוצים היותר קרובים.

של ס"פ (סילוק פצצות, יחידת הנדסה האחראית על פיצוץ מבנים)?כן, אלה בדרך כלל היו פיצוצים של ס"פ. אבל גם כשפוגעת ארטילריה לא רחוק, זה פיצוץ חזק ביותר.

אך הסביבה נראית?אני אתאר לך את הבית שתפסנו: אתה נכנס לבית שרואים שהיה שם מפעל, כנראה שזה היה בית די גדול, בטח ביחס לבתים אחרים. אתה נכנס לבית, תפסו אותו קודם כל על רטוב וזה ברור, עשו לש"ב (לוחמה בשטח בנוי) רטוב, כולל זריקת רימון, רואים את זה מהרסיסים, מהטיח. אחרי זה אתה רואה שכמובן הרסו חלק מדפנות הבית, דפנות גדר הבטון של הבית, וגם בחלק היו כל מיני חורים בין חדרים. אני מתאר לעצמי שעשו את זה עם פטיש חמישה קילו או לבנות [חבלה]. שני הדברים האלה הסתובבו כל הזמן. אחד החבר'ה הסביר לי שזה היה פטיש 5. ככה נראה הבית.

כל בית שנכנסו אליו היה ברטוב?אני לא יודע להגיד אם כל בית. אני לא רואה סיבה לחשוב שהבית שלי היה שונה מבתים אחרים. אני מניח שכן תפסו על רטוב ואני כן יודע שתפסו עוד בתים על רטוב, אני יודע שהשתמשו ברימונים.

החבר'ה שלך או גבעתי? גם וגם.

גם החבר'ה שלכם נכנסו על רטוב לבתים?גם. כן. בפירוש. להגיד שאני חושב שהיה הבדל משמעותי מאוד ממה שאני שומע מהחבר'ה וגם ממה שאני יודע להעיד על החבר'ה שלי? ביחס לרכוש של הבית היה הבדל גדול בינינו לבין הסדירים. החל מהדברים הסניטאריים הפשוטים ביותר של עשיית צרכים, שלא הייתה להם הקפדה מינימאלית על היגיינה בסיסית. זה אומר שאתה יכול לראות צרכים שנעשו בכל מקום והשאירו אותם. אם יש מה שנקרא "פק"ל חרא", זה או שהשאירו אותו באיזה חדר או שזרקו אותו לא רחוק מדי בשטח הבית. הבית היה מטונף כשהגענו אליו, ממש בצורה... הדבר הראשון שעשינו היה לנקות את הבית. אבל גם ביחס לרכוש. בין אם זה מישהו שלקח תמונה. לקחת – אני לא מכיר הרבה אנשים שלקחו "מזכרות". כלומר, הדבר היחיד שאני זוכר זה שאחד החבר'ה של גבעתי הראה לי תמונה שהוא לקח, אני גם לא יודע אם הוא החזיר אותה או לא. לא יודע אם הוא לקח אותה או לא בסוף.

תמונה של מה?אני חושב שזה היה בעל הבית, אני לא יודע להגיד, אבל אדם מבוגר עם זקן שנראה בשנות השלושים או הארבעים לחייו, עם ילד קטן שמחזיק קלצ'ניקוב. זה היה כמובן תוך כדי דיבור על... התמונה הזאת בעיני אותו סדירניק הייתה עילה מוצדקת לכל מה שאנחנו עושים. "תראו מי זה האויב האכזר שאיתו אנחנו מתמודדים, שנותן לילד בן החמש שלו להחזיק את הנשק שלו". זהו. כשהגענו, ניסינו גם לנקות. אני יכול להעיד על המחלקה שלי, שהדיון המעמיק מבחינת לבטים, היה אם להשתמש בשמן הזית של הבחור או לא.

והטלוויזיה והכול היו שלמים כשנכנסתם?הטלוויזיה יצאה גם כשיצאנו, לפחות אחת מהן. את אחת מהן הפגז הרס. הריהוט, ניסו לשמור על הריהוט ומה שלא עשו בו צורך מבצעי כמו להחשיך את החדר או דברים כאלה, אז כן לקחו.