מבוא דותן, אתם שם כמה חודשים. מה המשימות שם? האמת שזה מקום שבעיקר נסעו, שמונה שעות סיור, פטרול רכוב, גל"ב (ג'יפ לסיור בטחוני). אתה בעיקר נוסע, פעמיים היינו צריכים לעצור במשך חצי שעה ולעשות מעין צ'קפוסט. שזה עיקר המפגש שלנו עם האוכלוסייה הפלסטינית. מלבד זה כמעט ולא היה לנו.

לפלסטינים מותר לנסוע שם על הכבישים? לפלסטינים מותר לנסוע על כבישים מסוימים. זה אזור שיש כמה כפרים פלסטיניים דרום מערבית לג'נין וגם הכניסה לג'נין הדרומית. יש את מירכה, זה דרומית לג'נין, יש את יעבד, את עקרבה. אנחנו בעיקר מפטרלים. פעם ב... היו אומרים לנו יחד עם החפ"ק (חוליית פיקוד) להיכנס ליעבד, לנסות להיכנס לכפר. זה כפרים שלא היינו נכנסים אליהם. אם היינו נכנסים אליהם, ישר אבנים, זה, פה, שם, ממש מצליחים לגרום לצה"ל לא להיכנס אליהם. ובאמת לא היינו נכנסים אליהם, רק מדי פעם, לא היינו יודעים למה, היו אומרים לנו: בואו תיכנסו אליהם. היינו חוטפים כמה אבנים ויוצאים חזרה.

ולא עושים כלום? סתם חוטפים אבנים? מסתכלים. מסתכלים.

לא נכנסים לבתים, סתם מסתובבים בכביש? כן. עיקר החיכוך שלנו איתם היה צ'קפוסטים.

שזה מה? עוצרים את הרכב, בודקים תעודות זהות. היינו צריכים לקשקש זה נקרא, להעביר את מספרי התעודת זהות יחד עם שם לבדיקה אצל החמ"ל, החמ"ל הלאה לשב"כ. זה עיקר החיכוך שלנו עם האוכלוסייה הפלסטינית. יש כל מיני רכבים שיש עליהם התראות. נגיד, אומרים יש רכב שאמור לעבור מפה לפה, אז עליהם אתה שם הרבה יותר את הדגש, כל מיני דברים כאלה. אתה יודע, איזה בחור עם ג'יפ כסוף שיוצא לו להיעצר 20 פעם ביום כי זה ההתראה. זהו, זה בעיקר החיכוך שלנו עם האוכלוסייה. בקו השני והשלישי אתה מרגיש פנימית שאתה קצת משתנה. אתה קצת פחות רגיש. אם יש משהו שחשוב לי להגיד על הקו הזה ועל הקו הבא, של גנים-כדים, זה לא על צה"ל עצמו, זה על החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית. לפחות לי זה נראה מה שחשוב. זה מה שבאמת גם קשה. הורס לפלסטינים והורס ליהודים.

מה זאת אומרת? זאת אומרת שגם לחיילים זה דופק את המוח. לא יודע, יש עמדה כזאת שאני עומד, עושה צ'קפוסט, בודק בן אדם בן ארבעים, עם ילדים ברכב, ולי יש את העמדת כוח. אתה מבין למה אני מתכוון? זה נורא. זה נורא שאתה עומד לאורך תקופה מאוד-מאוד ארוכה בעמדה הזאת.

כי מה? כי אנשים כבר לא חושבים על זה. זה כבר לא עומד לך בראש אחרי כמה חודשים, חוץ מזה שאתה מנסה להעמיד לך את זה בראש. אבל אנשים שלא מנסים להעמיד או ברגעים שזה... אתה פשוט לא חושב על זה שזה החיים שלו. אני זוכר סיטואציה שעצרתי איזה רכב לא ממש גדול, פשוט עצרתי רכב והוא נתן לי את התעודת זהות שלו. והיה איזה מישהו, היה מאוד דומה לו, ביקשתי ממנו את התעודת זהות שלו, והוא אמר לי: "אין". אני אומר לו: למה אין לך? הוא אומר לי: "שכחתי אותה בבית". אני מסתכל עליו ואומר לו: אתה יודע שזה לא בסדר להסתובב בלי תעודת זהות. ואז אמרתי לו להסתובב להביא את התעודת זהות. הוא אמר לי: "אני גר 20 דקות דרומה, אני צריך לנסוע עוד חצי שעה צפונה". אז לא משנה, הארכתי לו את הדרך בעוד איזה לא יודע כמה זמן, עוד40 דקות. ואז אחרי זה מישהו לידי עושה לי: למה עשית את זה? ואני שתי דקות אחרי זה חושב: מפגר, כאילו מה אני, זה התפקיד שלי? זה מה שאני מנסה לעשות? אני צריך לחנך אותו? אני לא צריך לחנך אותו. אני צריך לחנך אותו להסתובב עם תעודת זהות? אם אני מרגיש שהוא בסדר... עכשיו, זה לא שזה היה לגמרי לא בסדר, אבל המקום שלי, שאני חושב על משהו, הוא עקום, אתה מבין למה אני מתכוון? בתור חייל, בתור מחשבה, בתור בן אדם.