היה איזה פעם אחת שיש איזה מקום ממש לפני המערה, זה כבר באמת הגבול, ממש הגבול בינינו לבין המג"בניקים, ליד חסם עאבד, שיש בטונדה כזאת, שערבים עוברים כאן ויהודים עוברים כאן. ואז פשוט היתה איזה מין, פשוט הגענו, ראינו או הקפיצו אותנו. זה היה באיזה שבת, שהסתובבנו כל הזמן בחוץ, שאתה מסתובב בכוננות אז כל הזמן היינו בחוץ.

אחרי הפיגוע בבני נעים? כן. אני חושב שזה היה אחרי הפיגוע, כן, אבל אני גם לא סגור אם ההיא שם היתה מחברון. זה איזה מישהי שפשוט הלכה בצד היהודי, מסביב לבטונדה ואז, כאילו בחצי היהודי של הכביש, של הרחוב, ופשוט היא אמרה שאיזה ערבים קיללו אותה, או פשוט קפצה מעל הבטונדה והתחילה לצעוק עליהם, ניסתה להרביץ להם.

אישה יהודייה? כן.

והיא עשתה משהו, היא הרביצה? היא, נראה לי, התחילה לצעוק עליהם, אולי דחפה אותם. זה היה ילדים קטנים בסך הכל. לא יודע, 13-12.

ומישהו הזיז אותה? כן, החיילים קפצו. המג"בניקים בגדול אין להם בעיה עם אף אחד. הם, גם אותה הם יכולים לתפוס ולהעיף אותה. כשאנחנו הגענו היא כבר היתה ברכב כאילו, נסעה. אז אמרנו: "מה היה הסיפור"? "לא, הם מקללים אותי וזה וזה, אתם לא עושים כלום." אמרנו: "בסדר, כאילו יש חיילים איתך, בשביל זה יש כאן חיילים על כל מטר. לא, אין באמת מצב שמישהו יתקוף אותך ולא יהיה חייל בסביבה שיסתכל". היא היתה במקום שפה יש ארבעה חיילים וכאן יש עוד חייל שלנו, מפקד בעמדת תגבור, ושם לידו עוד שלושה חיילים. אז זה לא, זה לא באמת זה. אז היא אמרה: "אה, חיילים, אתם לא עושים כלום, אתם לא ככה וככה." אבל אני לא יודע.