מעבר סאלם. יש שם את המת"ק (מנהלת התיאום והקישור), בית משפט, מתקן כליאה זמני – מתקן שלם שאמור לעבור. התורים שם היו – תלוי ביום – אבל היו פעמים שהיה שם בלגן. לא פעם ולא פעמיים היו הקפצות של החפ"ק מ"פ למתקן בסאלם. פחות בגלל המחסום, פשוט בגלל שבפנים הם לא עמדו כל כך בעומס של מה שהם צריכים להספיק, ואז הם לא מספיקים ונוצר עומס בחוץ, תורים מכאן ועד הודעה חדשה. פעם אישה פלסטינית התייבשה ותאג"ד (כוח רפואי צבאי) שלם קפץ ונתן לה עירוי. היה שם מקום בצל אבל כשהתור נעשה מאוד ארוך אז כבר אין מקום בצל. היו צעקות, היו אנשים שהתבלבלו בביורוקרטיה ובאו ביום ראשון במקום יום שני, אז הם לא יכולים להיכנס כי הזימון שלהם לא תואם יום וכל מיני כאלה. לך תסביר להם בעברית שלך עם הערבית שלהם, ולך תסביר להם: "תקשיב, רשום כאן יום ראשון ולא יום שני, ורשום גם יום שני ולא יום ראשון, והיום יום ראשון”. זו נקודה בעייתית גם כי יש שם בסופו של דבר אסירים, יש משפחות שבאות למשפטים של האסירים. אזור בעייתי, הרבה פעמים נקודות אמוציונליות. זו נקודת חיכוך לא פשוטה כי הרבה פעמים אנחנו כחיילים לא מבינים בכלל מה קורה בפנים ומה המשמעויות, ובסוף כל אישור של פלסטיני צריך להגיע לסאלם. אם הוא רוצה אישור לעבור במחסום ספציפי כדי לנסוע לבקר את אחיו שמאושפז בבית חולים ברמאללה, הוא צריך לעבור בסאלם, ובסופו של דבר זה הפתח שלהם. מבחינתם זה הרבה מאוד אמוציות. אפשר להסתכל על זה כעל מפתח לחיים יותר טובים מבחינתם.

הם בעצם תלויים בסאלם. כן. מי שהחזיק את המקום הזה על בסיס קבוע הייתה פלוגת מג"ב. לא החבר'ה שלנו. אצל חלקם היה ברור שנמאס להם, שדי.

איך זה בא לידי ביטוי? חוסר סבלנות. אנשים עולים למחסום והיה נראה כאילו הם עוד שנייה יורדים. זו שחיקה מצטברת, בסופו של דבר גם הוציאו אותם משמה אחרי שעזבתי את החטמ"ר כי הבינו שבנקודה כזאת צריך כוח שמתחלף כי זה שוחק. זה כל יום להתווכח עם אנשים וכל יום להסביר להם דברים וכל יום להגיד להם – לא, עוד אי אפשר להיכנס, יש תור בבית משפט, תמתין. וזה הורים של מישהו שיושב ומחכה לראות שופט בפנים אז הם לא מבינים למה הם לא יכולים להיכנס לראות את הבן שלהם, לא מעניין אותם שבית המשפט מלא עד אפס מקום ואין שם אפילו מקום במסדרון, אז לך תסביר להם. זו נקודה מתישה ולכן המג"בניקים הרבה פעמים היו חסרי סבלנות וחסרי נימוס במילים עדינות.

היו שם מקרים של שימוש באלימות כלפי הפלסטינים? לא משהו שאני ראיתי. היה שם מקרה אחד של פלסטיני שהתלונן על מג"בניק ספציפי. לא זוכר על מה הייתה התלונה אבל לא היו מהומות. הייתה פעם אחת שהיינו צריכים להשתמש באלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות) כי הכריזו סגר, וכשמכריזים סגר סוגרים גם את סאלם ואנשים באים לעשות את הסידורים שלהם וסאלם סגור. היה שם לפני איזה חג או משהו כזה וזה הגיע לרימוני הלם וגז מדמיע. אבל מעבר לזה היה די שקט.

על הסגר הודיעו להם לפני, או שהם הגיעו לסאלם ואז רימוני גז והלם? זה היה סגור בעקבות אירוע. היה איזה פיגוע או משהו והכריזו על סגר.

מה הייתה מטרת הסגר? לא יודע, בתקופה ההיא זה היה די נוהל. זאת אומרת, אם יש פיגוע, קודם כל סגר, אחרי זה נדבר. לא היה סגר מתוכנן מראש. אני חושב שגם פתחו אותו בצהריים באיחור, זה לא היה סגר שמוגדר מראש, זה לא כמו החגים שלנו שהם יודעים שבתקופת החגים שלנו חצי מהזמן העסק סגור ואין להם מה להגיע. סגר מבחינת הפלסטינים בקו שקד – סאלם סגור, אבל רוב הזמן החקלאים המשיכו לעבור את הגדר. לא עצרנו את הטרקטורים. בסוף הקו זה הגיע למצב שהמ"פ מציע קפה לפלסטיני כשהוא בא להכניס אותו בבוקר, התפתחו שם יחסים די יפים בין המ"פ שלנו לחבר'ה של הטרקטורים. הם ראו שהוא משתדל, אז הם העריכו את זה מהצד השני. Q� &�