הגדירו את זה כאימון? הם יודעים שהם יוצאים למיפוי, מבחינתם זו הייתה פעילות שלפחות תיאורטית היא מסוכנת. זאת אומרת, התכוננו לשטח שהוא יכול להיות עוין, לא היה עוד משהו מוגדר. אבל ידעו שהם הולכים לבית לא בשביל לעצור. ככה.
אתה בתור קצין יודע שבעצם אין פה שום עניין מודיעיני. לא רק אני, כולם יודעים. בסוף זה יוזמה של מפקד הכוח שאומר: אני צריך לעשות עכשיו משהו, בוא נתפור איזה משהו.
"תנו לי בית של חף מפשע שהוא לא משת"פ". כן, בדרך כלל אפילו הוא יגיד מה דעתכם על הבית הזה, אפשר לעבוד עליו? אז הוא יעשה את הבירורים המתאימים.
רמה של מג"ד, מ"פ? מי קובע את זה בשטח איזה בית? יוזם את הפעילות? מ"פ, מ"פ באישור מג"ד. אישור מג"ד, אישור מח"ט. בסוף המח"ט מאשר הכול.
אמרת ביטוי שהוא תחושת נרדפות. מה זה? אני חושב שזאת השפה. אני כמעט בטוח שזאת השפה שדברים נאמרים, המילה שהשתמשו בה. מה המטרה? תחושת נרדפות, הרעיון הוא שאנשים, שפעילי טרור יראו שכל הזמן יש כניסות של הצבא לבתים שקרובים אליהם ואזורים שקרובים אליהם ושכל הזמן ירגישו בלחץ, הם פחדו, יעברו ממסתור למסתור וגם בשביל למנוע מהם מלעשות פעילות וגם מתוך תקווה שאיך שהוא התחושות האלה יכולות לייצר מודיעין. זה המשמעות של נרדפות.
קרו הרבה מקרים שהייתם עושים את המיפויים האלה לאימון? זה קרה כמה פעמים. בסוף זה קרה בלילות שבהם לא היו מעצרים או שלא התכוננו לאחד מהפרויקטים שלנו. אז הייתה לנו תעסוקה מבצעית רוב הזמן. כשלא היה מה לעשות, אז זה קרה. זה לא קרה עשרות פעמים, זה קרה מספר בודד, עשר, משהו כזה.
ואותם מיפויים, עד איזו רמה הם נעשים? הוצאה של אנשים החוצה, בדיקה של אנשים, תשאול, מי אתה, מי אח שלך, מי אבא שלך. פריקה של החיילים, עמדות מסביב לבית. אחרי זה יש איזה שהיא כריזה לכל מי שהיה בבית לצאת החוצה. וכשיוצאים החוצה, מפקד הכוח מנסה להבין מי נמצא, אם זה מעצר, איפה יעד המעצר ואם זה מיפוי פשוט למפות.
את הנתונים האלה במיפוי, מי נמצא, מה נמצא - מה עושים עם זה אחר כך? מעבירים את זה למודיעין חטיבה שמחזיק מאגר מידע. בסוף אמנם זה אקראי אבל המחשה שאולי מתישהו אם אחד השמות האלה במקרה, אפשר יהיה לעשות בזה שימוש.
מהניסיון שלך כקצין מודיעין זה מידע שמשתמשים בפעילות כזאת או אחרת? לא. אני לא מכיר, לא, לא שמעתי על מקרה שהשתמשו.