היישוב היהודי כל כך רוצה שתרגיש נוח שם שהוא מפנק אותך, מביא לך מלא עוגיות ומלא דברים ומפנק, מפנק, מפנק. כי בסוף אם הם לא יעשו את זה, החייל ישאל את עצמו עוד יותר ועוד יותר "למה אני פה שומר על האנשים האלה? למה הם נמצאים שם?". יש אינטרס ליישוב היהודי לרתום את הצבא לשורותיו.

איפה אתה כמפקד נכנס בסיפור הזה? אני ניסיתי להיצמד לפקודות ולנהלים.

שהם? לא לעצור את מי שלא צריך. לפעמים היה מצב שליד פטרול 30 (פטרול רגלי באזור הקסבה המערבית בחברון) שנמצא באיזה מקום [יש] חבורה של איזה 10 ילדים קטנים שמתחילה לקלל ערבים שעוברים שם, או אומרת לסיור: "תעצור אותם", "תבדוק אותם", כל מיני כאלה. בסיטואציות כאלה אני הבנתי שהגורם הבעייתי פה זה אותם ילדים, ואני גירשתי את הילדים או קראתי למבוגרים שייקחו את הילדים. זה אותם ילדים ואותם הורים שנותנים לי אחר כך עוגיות. ברור לי שזה יוצר קושי. אני אומר עוד דבר: הישוב היהודי מאוד רצה להיכנס לתוך הבסיס. אמרנו להם: חבר'ה, אי אפשר להיכנס. שיהיה מרחק בכל זאת. אתה רוצה להביא לי עוגיות, בסדר, אבל לא יותר מזה.

פטרול 30 שדיברת עליו עכשיו, אתה חושב שיש סיכוי שזה שהם קיבלו עוגיות מהילדים האלה משפיע? בסיטואציה שבה ילד יהודי זורק אבן על היישוב הערבי למטה - בגלל שהילד יהודי והוא משלנו, ובגלל שזה אותו ישוב יהודי שנותן את העוגיות - אז כשאותו צבא, החיילים שלי, מ"כ, נעמוד מול אותו ילד, היחס אליו יהיה שונה לחלוטין מ[היחס ל]ילד פלסטינאי שזרק אבן כלפי היישוב היהודי. פלסטינאי שזרק על הישוב היהודי - תופסים אותו בכוח, לוקחים אותו ובודקים אותו ושולחים למעצר. ילד יהודי שזורק אומרים לו: "נו, נו, נו, אל תעשה את זה" [או ש]אומרים לאבא שלא יעשה את זה. זה בגדול. בסיטואציה אחרת אני עשיתי אותו דבר עם [ילדים] פלסטינאים.

ואיפה החייל שקיבל עוגיות בתוך זה? בעוד יותר בלבלות. כי יש לו גם את הסיפור האישי שלו וגם את הסיפור שאומרים לו מהצבא: עכשיו אתה פה בשביל להגן על היישוב היהודי. וגם מה שקורה בפועל זה שאותן עוגיות בטח משפיעות. להזמין את החיילים לארוחת ערב ביום שישי כשנשארים, להזמין אותם לאכול ארוחת ערב בבית חב"ד, שתהיה להם ארוחה טובה יותר מהארוחה שהטבח המוצלח יודע לארגן במטבח של [מוצב] "מתקנים". היום בדיעבד אם אתה שואל אותי שאני חושב שיש בזה בעיה אתית? אני חושב שכן. אני אומר בצורה גלויה שכן, אני חושב שזה משפיע.