התחלנו [משימת חלוקת זימונים ומעצרים] בלילה בקבלאן. השב"כ טעה בכתובת, הגענו לכתובת לא נכונה. יש להם [לבן אדם שאליו הגיעו ולמבוקש] את אותו שם, אבל זה לא הבן אדם. אומרים לו ' מי זה בתעודת זהות?' 'אה, זה בן דוד שלי, הוא גר פה'. [אומרים לו] 'בוא, בוא איתנו ותראה איפה הוא גר'. זה היה איזה 5, 10 דקות הליכה, אמצע הלילה.

אתם נותנים לבן אדם להתארגן וכאלה או ש...שים נעליים ובוא. לוקחים אותו עם הכותונת לילה שלו לבן דוד שלו, נכנסים לבן דוד שלו. איזה סרט. אחרי זה המעצר הבא אנחנו מגיעים לאיזה מקום ודופקים בדלת, נכנסים, הסבא ישן על מיטה במעבר באמצע המסדרון והוא קם, עושה: 'מי זה? מי זה? וזה, אני חייב לראות אותם גם'. האמא אומרת לו: 'לא, תישן, תישן' הוא עושה: 'לא, לא, מה פתאום'. הוא קם כזה. אתה רואה בן אדם קשיש בן איזה 90 עם המקל, מלא בכבוד. מדבר עברית. הוא פה כמה, 90 שנה? הרבה לפני קום המדינה, הוא ראה את כל התהפוכות, בטח עצרו אותו מיליון פעם. אומרים [לנו] הבן שלהם גר למטה והיינו צריכים לתפוס את הבן שלהם. אנחנו מגיעים למטה, הוא [הסבא] יורד במדרגות, לוקח לו שעה. אנחנו יורדים עם האימא, [אני] מסתכל על המ"פ למה הוא בא? עד שהוא יירד אנחנו נלך ואז הוא יצטרך לעלות הכול. הוא מגיע ועושה: 'מטומטמים, הבן שלי הוא אצלכם, הוא בכלא הבן שלי'.

הבחור כבר נעצר?כן, לפני איזה שנה כבר. 'הוא אצלכם בכלא. אז מה אתם עושים פה בכלל?'.

מה השב"כ אמרו?טעות שלנו. סליחה. זה היה 'אה, הם אומרים שהוא בכלא? טוב'.

הסתובבתם והלכתם?כן. וההוא שעה לקח לו לעלות אחר כך חזרה הביתה, לקשיש הזה.