ב-2003 הפלס"ר שלנו עשה תעסוקה מבצעית במוצב שנקרא מגן 12, צמוד למחסום ארז. המטרה של התעסוקה היתה לאבטח את מחסום ארז היקפית וגם סיורים לאורך גדר המערכת שבין השכונות הצפוניות של עזה ובין היישובים לאורך הגדר, ניסנית וגם, נדמה לי, דוגית. שימשתי בתעסוקה הזאת בתפקיד מש"ק סיור, בג'יפ שנע לאורך הגדר ובעיקר בודק את הציר ואם צריך נותן מענה מיידי. לפני שהגענו וירדנו לקו,עשינו אימון בצאלים ואני ירדתי עם הסגל, המ"פ ועוד כמה מש"קים, למוצב כדי לעשות חפיפה עם הפלוגה הקודמת, לפני שהפלוגה שלנו הגיעה.

את מי החלפתם? פלוגה אחרת של מילואימניקים. אני לא אשכח בחיים שכשהגענו לשם, עשו לנו סיור בנקודות תצפית בתוך המוצב עצמו והביאו אותנו לנקודת תצפית על רחוב שנמצא על ציר טנצר, ציר ראשי שחותך את עזה מצפון לדרום. זו נקודה שמשקיפה על הציר שמוביל למחסום ארז. זה היה בשיא האינתיפאדה, כוחות שריון וחי"ר יצאו ונכנסו חופשי מעזה.נקודת התצפית הייתה מכוסה בווילונות שצלפים לא יראו. הסתכלתי החוצה וראיתי את רשימת שינדלר, זה הדבר הראשון שעלה לי בראש. הרס נוראי, הכביש מכוסח משרשראות הטנקים והנגמ"שים. אנשים הולכים רק ברגל עם שקיות, הלוך חזור. מלא בטונדות של מחסומים כדי שהמכוניות ייסעו בזיג זג. הרס של מבנים מסביב, הכול אפור, אין צבע, הכול כמעט בשחור-לבן. נכנסתי לשוק מהדבר הזה. בלילה התעוררתי מהשינה ואני שומע פיצוצים חזקים. אני לא יודע מה זה, מטעני צד או הצבא מפוצץ אבל כל כמה דקות יש פיצוץ וקולות של ירי כל הזמן. הבנתי שהגעתי למקום מסוכן מאוד... בהמשך זה יתברר כנכון. התחילה התעסוקה, הרבה משמרות של סיורים על הגדר, שמירות. ואז קרו כמה דברים. הגיע סופשבוע שיצאתי בו לחופש שהציל את החיים שלי. ב-8 ביוני, הלילה בין שבת לראשון לפנות בוקר, שלושה מחבלים הגיעו למוצב והם הצליחו להסתנן פנימה. הם הגיעו לכניסה למוצב. בחוץ היה חימושניק, הם הרגו אותו, הרגו בעמדת הש"ג את שני החבר'ה שהיו שם ואז התחיל קרב יריות בתוך המוצב בין החיילים לבין שלושת המחבלים. במהלך הקרב נהרג עוד חייל שאני מכיר אותו טוב ונפצעו חיילים נוספים. בסופו של דבר הם הצליחו להרוג את המחבלים. זה היה בעיתונים בבוקר יום ראשון. התקשרו אלי שאני אחזור מהר למוצב.הכול היה שם בכאוס נוראי. את הפצועים פינו לבית חולים, פינו את הגופות משם.טראומה. חזרתי למוצב, ממשיכים את המשימה. החיילים והמפקדים היו בהיסטריה,הם פחדו מעוד חדירה ורצו להוכיח שהכול בסדר. היה נוהל שבחושך ממטירים אש מהמוצב, יורים אש בלי לדעת על מה, יורים פשוט למרגלות המוצב. סתם יורים מתוך פחד. המ"פ, שהיה מהיישוב עצמונה שנמצא לא רחוק, הציב אנשים לאורך הצד הדרומי או המערבי של המוצב ואמר לפתוח באש עם נק"ל (נשק קל). כמש"ק סיור עשיתי סיורים עם הצוות שלי לאורך הגדר. זה גובל בבית חאנון ומסתובבים שם ילדים.בין הגדר והבתים יש שם דיונות, חול, צמחיה, ממש שמורת טבע. הילדים מתקרבים ומתרחקים מהגדר. ההוראה שקיבלתי היא לירות כמש"ק אחראי כל פעם שהילדים מתקרבים 50-60 מטרים. קודם לדווח ואחר כך לקחת טווח ביטחון ולירות לידם כדי להזהיר אותם שלא יתקרבו. הטענה היא שהם נשלחים כדי לבדוק את הערנות שלנו,לאסוף מודיעין. אני שמח שנתנו לי את ההוראה כי אני הקפדתי לקחת טווח ביטחון ולא להתקרב. היו לי אז ילדים כבר. זה אור יום, אפשר לראות שזה ילדים. תוך כדי,החיילים יוצאים להלוויות ולשבעה והאווירה מאוד קשה. את חלק מההרוגים הכרנו טוב,עשינו איתם מילואים הרבה שנים. חלק לא הכרנו אבל אווירה קשה מאוד. שנתיים אחר כך פינו את הכול בהתנתקות, פינו את ניסנית ודוגית. התחושה מאוד קשה, וואללאכ,למה?

בשביל מה הם מתו? כן. שנתיים אחר כך, בדיוק שנתיים.