נשלחנו לאבטח עבודות של הנדסה לחשוף מנהרה. אנחנו מאבטחים את ה-D9 (בולדוזר משוריין) שעושים את העבודה שלהם ואנחנו עם הטנקים קצת זזים ימינה, קצת שמאלה, קצת קדימה, תופסים פינה על איזה בית. פתאום אני מזהה תריסים ישנים, התריסים הלבנים הישנים של פעם. אני מזהה אחד נפתח-נסגר, נפתח-נסגר. אני לא רואה שמישהו עושה שם משהו, אני פשוט מזהה את זה נסגר-נפתח בלי קשר לרוח. אני אומר לקצין שלי "אני רואה את זה זז, התריס זז". הוא עושה לי "מה פתאום", מסתכל, אומר לי "אתה מדמיין". אחרי שנייה אני אומר לו "תסתכל עכשיו עוד פעם". אומר לי "כן, זה זז, יאללה, פגז לשם". ואמרתי "יאללה, פגז לשם", ירינו לשם שני פגזים.

הייתם בסכנה? לא.

למה יריתם? כי ההוראה הייתה: כל מי שאתה מזהה במרחב – אתה יורה.

זיהיתם דמות? לא.זה היה בין עשר ל-12 בצהריים.

מה המרחק של אותו חלון מכם? אני חושב שזה היה 300 מטר, קצת קשה לי לזכור.

אתה מצליח לפגוע בחלון? כן, זה מאוד קל ומאוד קרוב. המרחקים מאוד קרובים. לא יריתי לתוך החלון כי לא רציתי שהפגז יעבור את החלון ואז יעבור את הבית. אתה יורה לפינה של החלון עם הבטון. יריתי, הורדתי את הקיר שם וזהו.