... ישבנו באיזור שכם. עבודה בעיקר עם מתנחלים והמתנחלים הכי קיצוניים ובאמת הכי משוגעים. ביצהר, באיתמר, הר ברכה, ליד צומת תפוח. ללוות את המכוניות שלהם בבוקר כשהם נוסעים לגנים ולישיבות, הרבה חרדים שנסעו לשכם, לקבר יוסף. עבודה קצת עם המשטרה – זה אופי העבודה שהיה שם. בחטיבה עצמה היה תא מעצר, תא קטן, לא רחוק מהש"ג. תא זה בניין קטן וסגור שאין בו חלונות, אולי חרך קטן למעלה ולשם מביאים בעיקר נערים (פלסטינים). שניים-שלושה נערים היו בתקופה שלי כלואים שם שאולי תפסו אותם זורקים אבנים, אני אישית לא תפסתי אותם. חלק מהתפקיד של הפלוגה היה לשים שם שני חיילים שישמרו על הכלואים במעצר. הכלואים האלה גם עברו לחקירות לשב"כ. הם מגיעים, לוקחים אותם, מחזירים אותם. התפקיד שלנו היה לתת להם אוכל ופשוט סחבנו סירים מחדר האוכל, להביא להם. לא היה שום פיקוח רציני על מתקן הכליאה הזה, לא היה שום נהלים ברורים מתי להוציא אותם להפסקות ומתי לא.

מה גודל התא? התא עצמו זה כלום, מטר על מטר אולי.

שני כלואים? שני כלואים שם, בצפיפות.

יכולים לשבת, לעמוד, לשכב? כן. לא זוכר הרבה, היה חשוך, אני לא זוכר איך התא נראה מבפנים. אני זוכר שהוא קטן נורא.

שירותים? לא זוכר. אני זוכר שהרושם שלי היה ממש לא נעים. יש הרבה גדרות תיל מסביב ובינינו, בין שני השומרים ובניהם יש גדר רצינית, והם רוב היום... זה גם היה תלוי מאוד אם יש שומר כמוני שמבין שמדובר פה בנערים שאולי קטנים ממני בשנתיים-שלוש ואני לא יודע מה באמת הם עשו ואני לא יודע מה קרה, הם בטח לא הרגו אף אחד ואולי במקרה הטוב הם זרקו אבנים או גנבו משהו. לא ברור בדיוק מה, כי אם הם גנבו הם היו צריכים להיות במשטרה. לא יודע. שני נערים שישבו כל היום מולי, בינינו יש גדר ובעיקר אני זוכר את התחושה הקשה שלי מזה שאני כולא מישהו, שלא ברור לי בדיוק מה הסיפור ומה קורה שם, ושאין שום נהלים ברורים ולא ברור בדיוק מה ומי. ובאמת שמעתי שבחור מהפלוגה שלי שהיה לפני-כן ששמר עליהם, אז הוא פקד עליהם לשיר לו בתחתונים, העמיד אותם בתחתונים והכריח אותם לשיר לו. זה סיפור ששמעתי שהסתובב בפלוגה.

איך התייחסו לסיפור הזה? כאילו חייל דפוק, כאילו חייל רגיל, מילואימניק, לא איזה עילוי או מפקד. כמובן שזה לא מצדיק התנהגות כזאת. אני זוכר שזה נורא הפריע לי, נורא רציתי ללכת לספר על זה למפקד. גם אני לא הייתי מבוגר יותר מדי, הייתי בן 24. לא יודע, לא הלכתי ולא השטנקרתי וגם לא היה לי מידע מוצק, לא ראיתי אותו עושה את זה. אם הייתי בא ושואל אותו הוא היה אומר... לא התעמתתי איתו. התחושות הקשות שלי גם ככה מלשרת שם, המגע עם המתנחלים והאווירה הקשה בשירות שם קשה לי. לא הייתי מסוגל לקום ולבוא ולהגיד שיש סיפור על מישהו שהתעלל.

זה לא התאים לאותה תקופה ולאווירה? לא יודע, עובדה שלא עשיתי את זה. אם יש לי רגשי אשם על זה היום? אני מאמין שכן. ברור לי שאם הייתי שם היום, כן הייתי ישר בודק וחוקר ומתריע ומתעמת איתו ואם הוא היה מכחיש, הייתי מעביר את זה למפקד והייתי דורש חקירה, אבל לא עשיתי את זה. אבל זו אווירה שהייתה שם, בלי פיקוח, בלי שום נהלים מסודרים, לא ברור, הכול מאוד לא מסודר. לצערי, אני חושב שהמצב ממשיך ככה גם היום. פעם קראתי ידיעה בעיתון על תא מעצר במתקן הכליאה בחטיבה שם ואני בטוח שיש עוד תאי כליאה כאלה בכל חטיבה. שמובלים לשם נערים וילדים ואני לא יודע באיזה תנאים הם מוחזקים ומי עוקב אחריהם. אני יודע שיש את הוועד למניעת עינויים ויש אנשים שמנסים לדאוג לדברים האלה ואני יודע שהמצב פרוץ. שיכול להיות שמתעללים היום באסירים שכלואים שם ואף אחד לא יודע מזה.

אף אחד לא דרש שהם יתייצבו בשעה כזאת וכזאת לאוכל, שאתם תתנו אוכל, שירותים? היו להם תנאים פורמאליים? בטוח שהיה להם שירותים איפה שהוא.

לא ראית את השירותים? לא, או שאולי ראיתי ואני לא זוכר. אוכל – היינו צריכים להביא להם אוכל, אף אחד לא בא ובדק.

העצורים לא באו בדרישות? אלי הם לא באו בדרישות כי דאגתי להביא להם את מה שאני אוכל, בבוקר, בערב ובצהריים.

כמה זמן הם היו שם? שבוע, שבועיים, שלושה.

שבועיים-שלושה? זה נשמע כמו צינוק. הם יכלו לצאת, זה לא שהם היו כלואים בתא. מחוץ לתא הייתה חצר והם ישבו בה. בלילה, מכניסים אותם לחדר ונועלים.

כמה זמן היית שם? הייתי שם יומיים-שלושה, רוב הזמן הסתובבתי ועשיתי משמרת. היומיים-שלושה האלה עשו לי רע מאוד. למרות שניסיתי לעשות מה שיכולתי.