איך עובד האוכל [במחנה המעצר שדה תימן]?אני ראיתי אותם אוכלים פעם אחת במשמרת. הביאו לכל אחד מהם כמה פרוסות לחם לבן, מלפפון וגביע קטן של גבינה. זה היה כאילו ארוחת הערב שלהם.

ומה קורה עם האזיקונים והפלנלית (כיסוי עיניים לעצורים) [בזמן האוכל]?הם אוכלים עם האזיקונים והפלנלית. גם מוודאים שהם לא כזה לוקחים יותר מדי. אם הם אומרים: ״אין לנו מספיק אוכל״ – אומרים: ״זה מה שיש״. מביאים להם ארגז והשאוויש (עצור המשמש כנציג האסירים) מחלק, עובר אחד-אחד. יש איזה מסדר. כל כמה זמן מקימים את כולם ומקריאים את השמות שלהם ואז הבן אדם אומר: ״כן קפטן״. הם אוכלים עם האזיקונים. לפעמים האזיקונים שלהם צמודים, לפעמים בכוונה עושים להם אזיקונים צמודים כעונש. לפעמים מבקשים שישימו להם אזיקונים משוחררים יותר ואולי יסכימו להם. יש מין פתח קטן בגדר [שסביב המכלאות]. ואז הם יכולים להוציא את הידיים ואפשר [לשחרר להם את האזיקונים].

איך הם מבקשים ללכת לשירותים?לא זוכר. נראה לי שהם פשוט קמו והשאוויש אמר להם לשבת. או שהחייל אמר. לפעמים ככה או שהרימו יד וקראו לשאוויש. בתכלס השאוויש בדרך כלל לא אכפת לו. כאילו הוא אומר כזה: ״בסדר״. בדרך כלל זה החייל אומר לשאוויש: ״תגיד להם ללכת אחד אחד״. הם [גם] יכולים ללכת לשטוף ידיים או פנים "אחד אחד". לא ראיתי מישהו שלא נותנים לו ללכת לשירותים. יש שם שני תאים אבל מותר להם לקום אחד אחד. וגם לשטוף ידיים, לא ראיתי שממש סירבו לאנשים אלא אם כן הם היו בעונש או משהו. הם כאילו עצמאיים במירכאות. לא עוזרים להם ממש. אולי אלה שצולעים או משהו אז השאוויש עוזר להם ללכת ממקום למקום לפעמים. יש מ"צים (משטרה צבאית) שחלקם עם מסיכות וכפפות. יש ריח מסריח בפנים. יש כל מיני דברים מסריחים [שם], פצעים ושירותים כימיים שלא מנקים מספיק. פשוט ריח מסריח. הם לא מחליפים בגדים.

ואתה יודע איך המקלחת עובדת?יש איזה מין חלק מאחורה כזה שאני ראיתי שהוא סגור עם איסכורית [גדר פח].

שקט שם?הרבה פעמים יש מין מלמול באוויר, פשוט יש רחש קטן של מלמולים של הפלסטינים, חלקם נראים קצת כאילו הם מדברים לעצמם, אבל אולי פשוט כי הם לא מסובבים את הראש כדי שלא יראו שהם מדברים עם מישהו. הם שם 24/7 ואסור להם לדבר. אין שעה שמותר להם לדבר. אז [שקט] באופן יחסי, בדרך כלל שקט אחרי שהקימו את כולם או משהו [כצורת ענישה]. אבל אחרי שעשו עונש קולקטיבי בדרך כלל יש מין רחש כזה. ואז צעקות ״אוסקוט אוסקוט״. כל הזמן צעקות.

צועקים עליהם הרבה?זה תלוי במי במשמרת אבל רוב החיילים צעקו די הרבה. "תרים את הראש, שב". אם יש מישהו שיודע קצת יותר [ערבית] אז גם "אוקעוד" (שב) או "ארפע ראסכ" (תרים את הראש שלך). כאילו אנשים לא יודעים ערבית, הם יודעים להגיד [רק] את הדברים אלה. אין דרך לתקשר. הם (העצירים) לא מצליחים נגיד להגיד ״כואב לי הראש״ או נגיד שמישהו עם הידיים כבר הרבה זמן הוא לא יכול [להגיד] ״אני כבר 10 דקות עומד עם הידיים למעלה וכואב לי להחזיק אותן״. חוץ מהשאוויש, שגם לא תמיד יודע עברית עד כדי כך טוב.