אתה עובר שם תהליך. אני התגייסתי, הייתי ימני מאוד, הגעתי לשם, חודש ראשון בחלון [קבלת הקהל במת”ק], נהייתי שמאלני קיצוני. שנאתי את עצמי, שנאתי את המדינה, שנאתי את הצבא.

למה?כי אמרתי "בואנה מה, הם מסכנים, אנשים בגיל של סבא שלי באים עם דמעות בעיניים ואני צריך להגיד להם אם מותר להם להסתובב במדינה או לא". אחרי חודש- חודשיים אתה שונא את התפקיד הזה, אתה מתחיל לפתח תיעוב ושנאה לכל מי שנמצא סביבך, גם החיילים וגם הערבים. הם (הפלסטינים) כל הזמן באים והם לא יודעים לקבל לא והם עושים דרמות. זה סיטואציות לא אמיתיות, אתה מגיע שם למצבים שעושים לך מניפולציות רגשיות. אמא באה עם שמונה ילדים עכשיו לחלון. "יא בת זונה, את עומדת בתור הזה איתם עכשיו שמונה שעות. את צריכה את האישור, למה את מביאה שמונה ילדים? להראות לי אותם?” באים עם ילדים מסכנים עם סנדלים עם חורים, בא לך למות. אף ילד בגיל 20 לא מוכן נפשית להיות בדבר הזה. ילדים בני 18 שאין להם מושג מהחיים שלהם, צועקים, משפילים איזה ערבי בן 60 שלא מבין אותם פשוט כי הוא לא יודע עברית או אנגלית והם לא יודעים ערבית. אז הם רק צורחים עליו "רוח, רוח, ברע, ברע" (לך, לך, החוצה, החוצה).

למדת ערבית כאילו בקורס של המת”ק?אתה לומד ערבית מאוד בסיסית אחי.