מי שמגיע למחסום, וגם כן, לא מחסום יציאה לארץ, מחסום להיכנס פנימה לתוך השטחים, והוא בא לעבוד, הוא לא יבוא לעשות פיגוע במחסום. והפלוגה שלי עברה כמה מחסומים, ואני עברתי כמה מחסומים גם בתור חייל, הוא יגיע לעבוד, אבל הסנקציות וההגבלות והבלגן שהיו קורים עד שהם היו עוברים זה היה מתסכל ברמות קשות (...) הסיטואציה הכי עצובה מבחינתי זה המחסומים. המחסומים תמיד היו ויהיו נקודת התורפה של צה"ל. מחסום זה משהו שאתה עומד פגיע למה שקורה סביבך. אתה אמור לווסת תנועה של אנשים ורכבים ולאורך זמן זה לא משיג את המטרה שלו. מבחינת העייפות של האנשים, מבחינת השגרה של המחסום, מבחינת הסתגלות בכלל למה שקורה ובעיקר חוסר ערנות. כשיש חוסר ערנות ויש שעמום מתחילים לעשות שטויות. וזה הגיע דווקא מהרמה של המפקדים. מתחיל משחק עם רכבים. כל מיני משחקים מטומטמים. להוציא את האנשים מהרכבים. פשוט היה לנו מחסום בגזרה שלנו. כל מיני משחקים מטומטמים, שיחכו שעתיים-שלוש בפנים, באוטו. ייצאו החוצה, לא ייצאו החוצה, ישתו, יאכלו, לא משנה. אם זה לעכב אנשים. אם זה למנוע מאנשים להיכנס ללא סיבה מוגדרת. מי שעובר שם, הרי זה כל כך שקוף – אז, לא יודע מה יש היום – שהמחבל או הגבר המחופש לאישה לא יעבור שמה. יש אלף ואחת דרכים לעבור.

היו מקרים של התעללויות במחסומים?כן. היו משחקים איתם. אתה יודע, הדבר הכי עצוב, שהיו מגיעים עצירים. או-קיי, יכול להיות שהוא חשוד, יכול להיות שהוא משהו, אני גם לא חושב שאני הומני מדי או שאני אנושי מדי, אבל השעות שהם היו עומדים כפותים וקשורים ועד שהיו מקבלים משהו, והיו סוגרים אותה באיזה חדר, כולם היו באים להסתכל עליהם.

על מה היו עוצרים אנשים?במחסום עצמו היו עוצרים אנשים על תעודות, כן יכול לעבור, לא יכול לעבור, כן אישור בתוקף, לא אישור בתוקף, דברים כאלה. כן נראה להם חשוד, לא נראה להם חשוד. עוצרים. כשאתה במחסום לבד השיקול דעת הוא של המפקד. בסוף מסלול כשחסרים לך מפקדים, חסר לך כוח אדם בסוף מסלול, הפלוגה מתפרקת לאט לאט. אז הסמכנו, בצעד חריג המג"ד הרשה לנו להסמיך מפקדי משימות. חיילים שיהיו אחראים על המחסום. מבחינת כולם זה היה נוח. מבחינת המפקדים היה להם נוח, היה להם יותר חופש פעולה, זאת אומרת פחות משימות. החיילים הרגישו אחריות. אבל לשים חיילים במחסום לבד, שהם כאילו מטפלים בעצמם, מחליפים אחד את השני בלי שום בעיה, זה בעייתי, זה יוצר פתח, שבעצם, גם באשמתנו, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם. מי ששם חיילים עם חיילים ועוד ציפה שהם יהיו בסדר. או אפילו יותר גרוע, מי שהסמיך מפקדים גרועים, והם מפקדים לכל דבר כי הסמיכו אותם, ועושים שטויות. קומבינות, שהוא נתן לו לעבור רק אם הוא הביא לו כל פעם חומוס או פיתות מהכפר או משהו כזה, אחד המפקדים שלנו, מטומטם, רק אז היה נותן לו לעבור. היו קונים סיגריות מהם, או לוקחים להם סיגריות, או מבקשים מהם סיגריות. מאנשים שאתה אמור לא לפתח איתם בכלל יחסים. זה לא חברות. אתה מתנה את המתנה שלהם בזה שתיתן להם לעבור. וזה משהו לא תקין לחלוטין. ולאף אחד זה לא הפריע. אני המחסום, אני הקובע, אני מחליט. כשגילינו את זה אז אתה מתחיל לדבר ומתחיל למנוע את זה. אתה לא באמת יכול למנוע משהו שאתה לא שולט עליו, שאתה לא נמצא שם, ואם לאנשים אין את היושר הפנימי שלהם לא לעשות את הדברים האלה, אז הם עשו את הזה.