במהלך הטירונות והאימון המתקדם הוקפצת לשטחים? עשינו בעצם חברון, עשיתי איזה יומיים-שלושה ככה בחברון. פעם ראשונה שנתקלתי בחברון. אני זוכר את השמירות, עשיתי תפוז גרוס וש"ג. זה היה שני העמדות הראשונות שאי פעם הכרתי מחוץ לעמדות של הבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי).

מה זה היה, תגבור מתפללים? זה היה תגבור מתפללים שישי-שבת. היה שם כמה אירועים שממש הצחיקו.

זה היה טירונות או אימון מתקדם? אימון מתקדם, כי חובה עליך להיות, חייל תגבור אתה חייב להיות 05 ומעלה. לא תמיד אבל במקרה של חברון אם אני לא טועה זה חובה. ואז הייתי בתפוז גרוס, זה היה בתקופה שהיה תפוז גרוס, חייל למטה ועוד מפקד. אז אני זוכר שנכנס דרך ציר ***, יענו דרך אבו סנינה, הגיע רכב של העירייה הפלסטינאית כי הרי העירייה הפלסטינאית זה מי שמטפלת שם בתשתיות. אני זוכר שהגיע הרכב הפלסטינאי לטפל שם באיזה תשתיות חשמל, כי העירייה שמטפלת בתשתיות היהודיות היא העירייה הפלסטינאית בסופו של דבר. זה גם די אירוני כל הקטע הזה.

עד היום מי שאוסף את הזבל זה הפלסטינים? ברור, ברור. הכל. חשמל, מים, הכל. ואז הגיע הרכב, הוא נכנס, ואז אני לא אשכח שפשוט שמעתי ולא האמנתי שראיתי כזה דבר. חבורה של ילדים קטנים בני ארבע-חמש-שש, פתאום אני שומע אותם צועקים: "רכב פלסטינאי". רצים מאברהם אבינו עם אבנים, רצים לכיוונו, הוא בינתיים עולה למעלה לתל רומידה. ואז אני קולט את הקצין שלי שם ספרינט אחריהם. הם כמובן ניפצו לו איזה שמשה ככה בנחמדות שלהם. טוב, נגמר. אני כמובן ממשיך להיות מדוכדך בתפוז גרוס. שמירה של שש שעות.

עצרו שם מישהו? לא. חמש-שש אין לך מה לעשות. זה כמו בדיחה כאילו.

הרכב יורד מציר מני, חותך שמאלה, עולה שוהאדה לכיוון תל רומידה. כן.

קבוצה של ילדים מאברהם אבינו דופקת בו אבנים, שוברת את החלון. לא זוכר, נראה לי זה היה סדק או משהו כזה. אבל זה היה לא ממש חבורה, זה היה יותר שלושה-ארבעה ילדים שפשוט ראו רכב פלסטינאי - ורצו.

ניסיתם לעכב מישהו, ניסיתם לדבר איתם? עם מי יש לך? אני גם יכול לספר לך אירועים מעכשיו (העד שירת בחברון בתקופת מסירת העדות) שזה כמו בדיחה ממש גרועה. ואז אני קולט שלוש אמהות יורדות מתל רומידה למטה, מדברות: "איזה נורא זה, ממש מגעיל. באמת, איך הם יכולים לעצור אותם?". ואז אני אומר: או-קיי, נורא רגיל. "איך הם יכולים לעצור את הילדים? הם הרי זורקים עלינו", איזה משהו בסגנון הזה. ואני פשוט פתאום, זה היה ההלם הראשון שלי כזה. קבוצה של שלוש אמהות עם העגלה מדברות על זה שזה ממש לא פייר שהילדים המסכנים שלהם לא יכולים לזרוק אבנים על רכב העירייה. ואני מסתכל: מה? איפה אני נמצא? טוב, סך הכל אתה מגיע לש"ג, ובזה נגמר סך הכל ההיכרות הראשונה שלי עם חברון.

כשהגעתם לשם, לתקופה הקצרה הזאת, קיבלתם איזשהן הנחיות מה עושים במקרה כזה? לא. האמת, א' לא קיבלנו הנחיות. באותו זמן באנו לתגבר את 31' (גדוד נח"ל 931). מה שאני יכול להגיד שאיך שהגענו לשם לא קיבלנו בעצם כלום. שום תדריכים, שום כלום. לא משנה, זה כבר תלוי באופן הבטיחותי של 31', כי איך שפלוגות אצלנו מגיעות, בוא נגיד שהמ"פ שלי שורף את החיילים האלה לפני שהם עולים לעמדה. הוא לא מסכים בשום צורה שהיא שהם יעלו בלי שהם מבינים מה הולך ואיך הולך. אבל זה כמובן התעקשות של בין מ"פ למ"פ.

זה המקרה היחיד מהסוף שבוע הזה? כן.