כל המבצע היה לנהגים איזה קטע שהם רוצים לעלות על רכב, כי נהג לא יכול לירות. אין לו נשק, הוא לא חווה את כל הכיף, הוא רק נוסע קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה. והיה להם מין טירוף כזה שהם חייבים לעלות על רכב. אני מתכוון, רכב שנמצא ברחוב, רכב פלסטיני מן הסתם. והייתה פעם אחת שהנהג שלי, בחור קצת היפראקטיבי, הצליח לשכנע את הקצין של הטנק לעלות על הרכב ממול ובאמת שזה לא משהו מרגש, אתה אפילו לא שם לב שאתה עולה על רכב, אתה לא מרגיש כלום, פשוט אמרו בקשר: "עלינו על הרכב. איך היה?" והיה מגניב, אבל לא באמת הרגשנו כלום. ו[אז] הנהג יצא מהרכב וחזר כעבור כמה דקות, רצה להסתכל לראות מה קרה, ומסתבר שהוא עלה רק על חצי מהרכב, החצי השני היה שלם. אז הוא חזר, ואז בדיוק הקצין יצא החוצה או משהו, אז הוא לחש לי כזה באוזניות: דפקתי זוג משקפי שמש מהרכב. ולאחר מכן הוא בא וגם אמר את זה לקצין, המטומטם הזה, והקצין נזף בו: "מה, איך אתה עושה דבר כזה? אני שוקל להעניש אותך", אך לבסוף שום דבר לא קרה, הוא השאיר את המשקפיים אצלו, הוא לא ננזף יותר מדי, הכול בסדר, ומסתבר שעוד כמה טנקים עשו את זה [דרסו מכוניות] בפלוגה.