האקט עצמו של המיפויים, איך זה קורה ואיך זה מתבצע?מתחילות ההכנות, ניסיון להבין באמת מה הולך מבחינת איפה אנחנו הולכים להיות, כמה זמן אנחנו הולכים להיות, איזה בתים וכולי, ועד שמגיע האקט עצמו, עולים X חיילים בוא נגיד מחלקה, לא יודע, 12-13 חיילים עולים למין... איך קוראים לרכב הזה?

ספארון?ספארון, כן. עולים לספארון וכמובן עולים על ווסטים, עולים על ציוד כולל, מסדר ציוד, יש לך זה, יש לך זה, יש לך זה. אנחנו אישית גם לא היינו אף פעם עם כיסוי פנים. מי שרצה [יכול להיות], זאת אומרת, זו לא הייתה פקודה בהגדרה. היו כמה חיים בסרט שרצו לשים כיסוי פנים אז הם שמו כיסוי פנים. זהו, ופשוט כאילו מגיעים לצורך העניין לתקוע ומתחילים פשוט להתחלק, נגיד בקבוצות של 4, כל מפקד עם 4 חיילים, אתה יודע שאתה צריך ללכת לחמישה בתים, אז אתה הולך לבית הראשון, דופק בדלת ומחכה לתשובה: יש תשובה – על הכיפאק, כאילו, מתחילים. אין תשובה – דופקים יותר חזק בדלת וצועקים: צה"ל, צה"ל, צה"ל, תפתחו את הדלת. "צה"ל" בצורה די אגרסיבית, אני אגיד את זה. המטרה היא מין הסתם שיפתחו את הדלת. ברגע שפותח מישהו את הדלת זה ישר נוהל כזה של, אני אגיד שלום אבל זה לא באמת שלום, כאילו זה לא: היי, מה העניינים. זה מין: אהלן, תעיר את הילדים, תעיר את האישה, תביאו את כולם, שנראה את כולם, כל הדיירים בבית. עומדים שורה, כל הנפשות בבית ואז יש חייל שעושה סריקה באמת בחדרים לראות שאין אף אחד באף חדר, אז מפצלים את הנשים והילדים. נשים וילדים בחדר אחד סגור עם חייל שישמור עליהם, גברים בחוץ, משאירים אותם מחוץ למבנה. ואחרי הנוהל הזה פשוט מתחילים לסרוק ברמת נייר כאילו, פנקס: אתה סופר כמה חדרים, אתה סופר כמה דלתות, אתה עושה מפה כללית. תמיד היה מישהו שהוא עושה מפה של הבית איך הוא נראה ולחפש דברים חשודים ולהפוך דברים ונגיד: תחפשו עכשיו משהו שנראה לכם חשוד. אז ממש מתחילים להרים דברים, להזיז דברים, לא יודע - שטיחים, ספות, מיטות, להוריד סדינים, מטבח, מגירות מוציאים לראות מה יש. כל אחד עושה את זה פחות או יותר על פי שיקול דעתו, דעת המפקד בשטח. היו מצבים שזה היה כאוס, תוהו ובוהו, ואם עכשיו המ"פ בשטח או משהו כזה, שבא להראות שיש לו כוח - זה נראה ככה. הבית הפוך לחלוטין וגם אף פעם לא דואגים לסדר: אין זמן, אין זמן, לבית הבא, לבית הבא, תודה, יאללה ביי, תחזרו לבתים שלכם ועוברים לבית הבא. זה נוהל של חמישה שישה בתים בלילה, כל צוות. [זה] לוקח זמן וזה לא כיף בכלל, במיוחד הקטע של... שאתה מעיר ילדים באמצע הלילה. הם לא מבינים את השפה שלך בכלל, אתה מנסה איכשהו לתקשר איתם. אם יש מישהו דובר ערבית זה בונוס. לא יודע, כל הסיטואציה הזאת באופן כללי לא חיובית לפי החוויה האישית שלי. זהו, זה הופך להיות סוג של שגרה, הייתי אומר פעם בשבוע-שבועיים אתה רואה את עצמך במיפויים, אני לא מדבר על מעצרים שזה משהו אחר. מסיימים נגיד את החמישה-שישה בתים של הערב, מתכנסים חזרה כולם, חזרה לבסיס, צחוקים והלאה למשימות בבוקר.