במילואים הייתי בשדה תימן. [הייתה] איזה שהיא עמימות סביב זה. אומרים לא לצלם, היה קצת שושו (חשאיות) לעומת דברים שעשינו עד אז שלא היו בשושו. אני מגיע [לשדה תימן] ומתחילים לדבר איתי, אני שומע סיפורים. אומרים לי: ״מה, אתה תלך למשימה הזאת? אתה יודע שצריך להרביץ להם״, ו״תתכונן, יש שם ריח לא נעים, תמונות קשות״, כל מיני דברים כאלה. אני שומע ש[בית החולים] הוא כמו מעבדת ניסויים. [אומרים] שזה בית זונות ושזה מורכב כי אתה צריך לטפל במחבלים. הלכתי למשימה של האבטחה [במתקן המעצר בשדה תימן]. היינו במתקן שמורכב משני תאים. כשאני אומר תאים, אני מתכוון תאים גדולים, קראו לזה "מכלאות". מכלאה אחת [מכילה] שבעים אנשים ואחת מאה אנשים [שיושבים] בשורות על מזרוני שטח דקים-דקים. רצפת אספלט מתחת למתחם מקורה, כמו רפת. תאורה של זרקורים כל הזמן. מה שאני רואה כשאני נכנס [זה את] כולם עם פלנליות על העיניים וידיים אזוקות באזיקונים. יש אולי שתי שורות ראשונות אנשים שמותר להם לשכב וכל השאר יושבים ישיבה מזרחית. [השמירה] זה במשמרות. הגענו בבוקר ואנחנו רואים אותם ככה. הם יושבים כולם [לבושים] בחליפות טרנינג זהות אפורות, רק גברים בגילאי 16 עד 50-60 אני מניח.

יש עוד מכלאות בשדה תימן?כן. יש מכלאה גריאטרית שיש שם אנשים מבוגרים ממש. כאילו אחר כך ראיתי אותם בבית חולים. ויש מכלאות לאנשים קטועי רגליים נגיד גם עם כיסאות גלגלים ודברים כאלה שהם במכלאה הגריאטרית לדעתי. המתחם מגודר בגדר תיל ויש חומות בכל הדפנות. יש שני שירותים כימיים ומתחם לשטוף ידיים שמותר להם להתקלח בו פעם בשבוע. מלבד למזרונים יש להם סקביאסים (שמיכות צמר צבאיות) שהם מתכסים בהם. יש קצת אור שמש, אבל הזרקורים תמיד דולקים. גם בלילה. אנחנו כוח אבטחה ויש את המ"צ שהם המדריכי כלואים. יש מין כזה ח' בטון מוגבהת, שתיים על כל מכלאה ויש לנו כזה מין "צבי צב" כאלה (אפודים), קסדות, וארגז עם אמצעים לפיזור הפגנות. כל מיני רימוני הלם ורימוני גז למקרה שיש התפרעות. מעבר ללאבטח צריכים לשים לב שהם לא מדברים אחד עם השני, שהם יושבים כמו שצריך.

מה זה אומר לשבת כמו שצריך?הם צריכים לשבת ישיבה מזרחית וזקופה. הם יושבים ישיבה מזרחית כל היום אז חלקם לפעמים נשענים קדימה או אחורה, [זה] אסור להם. גם [אסור] להסתכל מתחת לפלנלית (כיסוי עיניים לעצורים). [אם הם] מנסים להציץ [מתחת לפלנלית] ואם הם מפרים את הכללים, אז מותר לנו רשמית להעניש אותם. [העונש הוא] להביא אותם לקדמת המכלאה ושהם יעמדו עם ידיים מעל הראש זמן מה. אם זה קורה יותר מדי, אז [מדריכי הכלואים אמרו] "תגידו לנו ונעניש את כולם". יש דרדור אמצעים (הסלמה בהפעלת הכוח) של דברים שאפשר לעשות להם. בנוסף, יש אנשים ששוכבים ואנשים שיושבים. יש שניים בכל מכלאה שהם בלי פלנלית ואזיקונים, הם ה"שוויש", שזה אומר שהם יודעים עברית סבבה, חקרו אותם, זיכו אותם והם לא חמאסניקים. דרכם אנחנו מנהלים את זה. הם יכולים להתנועע בחופשיות והם גם עוזרים לנו להעניש אותם. כי בתור חייל אתה לא יודע אם יש מישהו שדיבר, אתה לא יודע להצביע עליו, אתה לא יודע ערבית, אף אחד גם לא מצפה שתדע ערבית, המ"צ לא יודעים, אף אחד לא יודע ערבית. זאת אומרת אתה לא יכול להגיד שורה שלישית משמאל – אף אחד לא יודע להגיד את זה. אז אתה אומר לשוויש: ״תביא את ההוא״. ואז השוויש מביא את הבחור. משתמשים בשוויש ואומרים לו: ״תגיד להם שאם הם לא סותמים את הפה, כולם הולכים לעמוד עכשיו לחצי שעה״, כזה. [או] ״תגיד לו שאם הוא לא סותם את הפה, הוא הולך עכשיו [איתנו]״. גם יש כל מיני סבבי תרופות, מכניסים אוכל, [גם כאן] נעזרים בשוויש, הם מחלקים את האוכל.

מוציאים לפועל.כן.

נתנו לכם הנחיה מה הזכויות של הפלסטינים העצורים?אמרו שהם יכולים ללכת לשירותים אחד-אחד, אזוקים ועם פלנלית. השוויש מוביל אותם. מבחינת זכויות אמרו נגיד, שיש כאלה שיש להם אישור לשכב. אבל לא אמרו אם מותר להעניש אותו אם הוא מדבר. לא נכנסו לזה. נתנו יד חופשית, זה היה ממש תלוי במי [החייל]. היו כאלה שהגדילו ראש והיו כאלה שלא.

איך מכנים אותם?"הכלואים". היו הרבה שאמרו מחבלים פשוט. זה גם היה מפגש משונה, המפגש הראשון שלי עם עזתים. מלא עזתים. וגם מתחילת המלחמה, זו הפעם הראשונה שכל אחד מהחיילים מהפלוגה רואים את ה"אויב". זה היה כזה ממש בבירור: ״אוקיי, זה הצ'אנס שלנו להשתתף כאילו״. זה פתאום משהו קרבי כזה שאפשר לעשות למרות שזה לשמור מעבר ל-2 גדרות שאחת מהן תיל, על אנשים עם פלנלית ואזיקונים. ככה התייחסו לזה [החיילים].

איך זה בא לידי ביטוי?קודם כל בשיח של "כן, צריך להרביץ להם, צריך זה". מין מחפשים צ'אנס. היה חייל איתי במשמרת שאומר לי: ״אני הולך לבדוק אם יתנו לי להרביץ לו״, לבחור שנחקר [על ידי חיילי מודיעין]. אז אני קצת לא יודע איך להגיב ואומר לו: ״אל תעשה את זה״. אני פשוט לא יודע מה להגיד לו חוץ מ"אל תרביץ לו, אתה לא יודע מה הוא עשה או מה הוא לא עשה" והוא באווירה של "סתום, יא שמאלן זה עזתים, זה מחבלים, מה יש לך"? אני לא חושב שנתנו לו להצטרף. אבל זה היה הדבר שעושים, או למשל להעניש. מתוך נגיד 70 או 100 אנשים, רוב הזמן היה 10 אנשים שעומדים עם ידיים מעל הראש, אוזקים להם את הידיים לגדר מעל הראש כדי שהם פיזית לא יוכלו להוריד אותן. קושרים את האזיקונים לגדר. וזה היה בבירור שאנשים (חיילים) ממש מחפשים את העניינים האלה. את הלתת עונש, כן. את הלצעוק עליהם גם.

אתה מרגיש שזו הדרך שלהם להשתתף בלחימה?כן. ממש. הם קראו להם נוח'בות (יחידת קומנדו של חמאס שביצעה את המתקפה על מוצבי צה״ל ואת הטבח בישובי עוטף עזה ב-7/10) לפעמים. [למרות] שחלקם שם לפני חקירה. חלקם היו גם אחרי חקירה וזוכו, כמו ה״שווישים״ שהצבא באופן מפורש אמר הם בסדר.