ביום שישי בבוקר יצאנו כבר לכפר. המחלקה שלי הייתה צריכה לתפוס שני בתים. התחלקנו ל- 2 כיתות. כוח אחד תפס גג של בית וכוח אחר תפס גג אחר. וזה בתים שכבר ידוע, התושבים של אותו בית יודעים שהולכים להיכנס להם לבית ביום שישי, כי זה עמדת תצפית טובה על הכפר. אמרו לנו שמי שמתגורר בבית שלנו, אבי המשפחה, הוא שוטר פלסטיני. הגענו לאותו בית. הוא אמר לנו: מה אתם רוצים? הוא ניסה בהתחלה קצת להתנגד. "למה אתם נכנסים לבית שלי, זה הבית שלי" וזה. אמרנו לו: אתה יודע את הנוהל, אין ברירה, צריך להיכנס, כל יום שישי עומדים לך פה על הגג. והוא אמר: בסדר, טוב, תיכנסו. מעט ההתנגדות שהייתה לו זה למשל שהוא קודם רוצה לסגור איזה דלת למעלה, והיה חייל אחד שכמובן לא התאפק וישר ראה בזה איזה שהוא התנגדות. התחיל לצעוק עליו: "סתום את הפה, מה אתה עושה?” והוא בכלל לא התכוון להתנגד. הוא כאילו היה מאוד נחמד, זאת אומרת ממש כאילו היה כנוע. לא היתה לו כל כך ברירה. נכנסנו חמישה חיילים והאימא של אותו שוטר פלסטיני קצת ניסתה להתנגד וצעקה עלינו קצת למה אנחנו עולים, זה הבית שלהם. יחסית חוץ מאותו חייל שצעק היינו ממש בסדר, דיברנו איתם יפה, אמרנו להם: תשמעו, אנחנו לא באנו לעשות בלגן, אנחנו רק רוצים לעלות לגג כי זו ההוראה שקיבלנו, אנחנו לא הולכים להרוס לכם כלום. לכו תנעלו מה שאתם צריכים, תסגרו. תסיימו, תגידו לנו, אנחנו נעלה. זאת אומרת, היחס אליהם היה מאוד טוב ובתמורה גם באמת חוץ מקצת צעקות שהיו בהתחלה, הם היו בסדר גמור. ואז עלינו לגג. השעה הייתה בערך 10:30-11:00 וזיהינו על הגג במרחק של 300 מטר מאיתנו את הכוח השני שעלה על גג אחר. ואז בעצם לא קורה כלום. מטוליסט אחד, אחד עם מדוכה של ירי של גז ועוד חיילים שאין להם איזה שהם אמצעיים חוץ מרימוני הלם, מתחילים להסתכל. חום אדיר, יולי, על הגג בשמש, מתחילים להשתעמם. אז נכנסים מדי פעם לתוך עליית הגג שיש שם קצת צל, מעשנים מי שמעשן, שותים, אוכלים, חוזרים. אבל בינתיים לא קורה כלום, פשוט כלום. משהו כמו שעה אנחנו על הגג ולא קורה כלום. ואז באיזה שהוא שלב מתחילים לראות כל מיני, שני אנשים שפתאום הלכו מאחורי איזה בית. עכשיו, אנחנו בכלל לא יודעים מה הקשר שלהם, אם הם בכלל הולכים לעשות איזה הפגנה או משהו אבל זיהו שני אנשים, אז זאת הזדמנות מצוינת למטוליסט לירות גז לכיוונם. ואז פשוט מתחילים לראות איך גם מהגג השני, גם מהגג שלנו וגם בעיקר המג"בניקים שלמטה, מתחילים כל איזה שתי דקות לירות גז לאיזה שהוא כיוון כי זיהו איזה שהוא בן אדם הולך. באותו יום שישי, אם אתה פלסטיני ואתה לא רוצה להיפגע – אל תסתובב בכפר שלך החל משעה 11:00 בבוקר. הסתובבת, זה אומר כבר משהו חשוד ויזרקו עליך גז או רימון הלם או משהו. ואז אתה מתחיל, אנשים בורחים מהגז, אז פתאום המג"בניקים רואים אותם רצים. אה רצים? אז הם בטח זה, ויורים גם לכיוונם גז. אז אתה פשוט משקיף מהגג ואתה רואה מחזה שפשוט מאיזה 3 עמדות מתחילים לירות גז לכל מיני מקומות בכפר. לא ירי מאסיבי אבל מתחילים להמטיר גז. בסביבות השעה 13:00 שומעים את המואזין, נותן איזה תפילה של איזה רבע שעה ואז אומרים לנו בקשר: "תהיו מוכנים, עכשיו תתחיל ההפגנה". בדרך כלל אחרי התפילה הם יוצאים ואז באמת אנחנו רואים את המסגד אבל לא רואים את הפתח שלו. מתחילים לשמוע קריאות של אנשים עם מגאפון, משהו מאוד אנמי וחלש, לא ראיתי את האנשים. אחר כך ראיתי בסרטון וידיאו. באמת רואים שזה אולי, לא יודע מה, 20 אנשים, לא איזה הפגנה המונית, 15-20 אנשים. ואז אני מתחיל לראות, מהעמדה שלנו לא יכולנו לראות את ההפגנה, אבל מתחיל לראות שבעצם יורים גז מכל הכיוונים אל הכיוון שלהם (של המפגינים).

מי, העמדה השנייה? בעיקר של מג"ב. הם כאילו מתקדמים לכיוון מג"ב על הציר והם (חיילי מג"ב) מתחילים לירות גז, גז, גז לכיוון הזה. זהו, ואז שומעים שמפסיקה ההפגנה.

כמה גז מדמיע אתה חושב שיריתם בסיכומו של יום? זה היה המון. עשרות שמתקרב לדעתי לתחום ה- 100. עשרות בטוח. אולי אפילו קצת יותר מ-100. אבל חשוב לי רק לציין עוד משהו אחד. כל האווירה בקרב החיילים היא איזה שהוא סוג של משחק. זאת אומרת, לפני נבי צלאח כולם רוצים לחמש את עצמם כמה שיותר כדי לרוקן. זה מין כיף כזה. יש לך מלא רימוני הלם, בסוף אין לך מה לעשות עם רימון הלם, אתה חייב לזרוק אותו. אז זורקים את זה סתם על אנשים שאין להם שום קשר לכלום. בסוף, החוויות שחוזרים מאותו יום שישי סביב השולחן בארוחת ערב זה "וואי, כמה אני יריתי, כמה אתה ירית, איך עצרתי את זה, איך עצרת את זה". כאילו מין חוויה כייפית כזאת, מרוממת רוח. יש פה הזדמנות לפורקן ואנשים פורקים הכול. זאת החוויה. בסביבות השעה 14:00, המ"פ נתן הוראה: רדו למטה, צריך להתחיל קצת להסתובב בתוך הכפר רגלית. אז חברנו למ"פ והגענו למין רחבה מרכזית כזאת של הכפר, שם יש גם מכולת. ישבו אנשים במכולת ושתו וזה והוא ביקש מבעל המכולת לסגור את המכולת ולקפל הכול וללכת. הוא כמובן קיפל והלך. ואז התחילו להגיע לאזור מלא אנשים, גם פלסטינים אבל בעיקר אזרחים זרים, אזרחים ישראלים אנרכיסטיים וכולי, שהתחילו להגיע למקום. לא הפגינו, לא זרקו אבנים, לא צעקו, לא כלום. פשוט באו ועמדו שם. אנחנו היינו משהו כמו 10 חיילים ואז הגיע גם החפ"ק של המג"ד. הגיע אחד הקצינים של החטיבה עם מסמך של האלוף שאומר שזה שטח צבאי סגור. הודענו להם גם בעברית, גם באנגלית: שטח צבאי סגור. מי שלא יתפנה מעכשיו ייעצר. ובעצם לא היה סיבה לעצור אותם כי הם פשוט סתם עמדו שם. אם זה שטח צבאי סגור אתה צריך לעצור אותם, אבל הם לא עשו כלום. אנחנו עמדנו, אפילו דיברנו איתם ככה. ברגע הזה, התחילה קצת מהומה. כי פתאום מישהו ניסה, חייל ניסה לתפוס מישהו אז הוא ברח. פתאום אתה שומע כזה צעקה והוא בורח. אבל לא איזה שהיא התלהמות, לא כלום. עד שפתאום הם (המפגינים) החליטו שהם לא זזים משם. פתאום הגיע בן אדם, חייל במילואים, שהסתבר שהוא מתנחל. הוא בן אדם מבוגר שמתנדב למילואים, בן איזה 50 ומשהו. והוא פשוט התחיל להשתולל שם באלימות נוראית. פשוט איבד את העשתונות. תפס נשים והתחיל לזרוק אותן על הרצפה, תפס מצלמות של עיתונאים וזרק להם לאיזה ביוב ושבר להם את המצלמה. זה יצר תסיסה מאוד גדולה וישר כשהוא נגע במישהי, אז ישר קפצו להגן עליה. אם קפצו להגן עליה, אז ישר כל החיילים קפצו עליהם. בקיצור, סמטוחה שלמה בעקבות אותו חייל שבעצם התחיל את המהומה. התחיל להרביץ, לבעוט, לזרוק על הרצפה כל מה שזז, כל פלסטיני, כל זה, כל דבר. עיתונאים לא עניינו אותו, הוא פשוט השתולל.

ממש נתן מכות? כן, ממש נתן מכות. ואז באיזה שהוא שלב המג"ד פשוט אמר לאיזה קצין לקחת את אותו חייל שהשתולל, להעיף אותו משם, הוא לא רוצה אותו שם בגזרה. אמר לו: "תעיף אותו, תשלח אותו חזרה לפלוגה, אני לא רוצה אותו, שהוא לא יתקרב". אנחנו גם קצת הרגשנו, אני בטוח אבל ראיתי שגם חיילים אחרים, הרגישו מאוד חוסר נעימות. כי כל הזמן דיברו איתנו בדיוק על הדברים האלה, שהם (המפגינים) מחפשים והנה, הם קיבלו את זה, הם קיבלו את אותו חייל שמשתולל וזה. אחר כך גם בתחקיר שהיה לנו, המ"פ דיבר על זה ואמר שאמנם זה לא מהפלוגה שלנו אבל חשוב לו לציין שזה אירוע חריג ואם זה היה חייל מהפלוגה שלו, ישר הוא היה מעיף אותו מהפלוגה. התייחסו לזה...

מאיזה בחינה זה אירוע חריג? הוא דיבר על ערכים, דיבר על זה שזה לא מקובל. בסביבות שעה שלוש-ארבע בערך, התחלנו בעצם לנסות להעיף מהכפר, אם על ידי מעצר או אם על ידי גירוש, את כל האנשים שלא קשורים לכפר. זאת אומרת כל מי שהוא לא פלסטיני – צריך לצאת. ואז הם (המפגינים הישראלים והבינלאומיים) התחילו להסתתר בבתים. אז פשוט חיילים בפיקודו של המ"פ שלנו התחלנו לעבור בין הבתים ולחפש אותם. הגענו לאיזה בית, המ"פ ביקש להוציא את בעל הבית. ידענו שנכנסו כרגע 20 אנרכיסטים והוא אמר: מה אתם רוצים, שאני אעצור אותם ולא אתן להם להיכנס? אז המ"פ אמר לו: "כן". הוא אמר: "לא, אני לא יכול לעצור כל כך הרבה אנשים". אז הוא פשוט עצר את הבן אדם- פלנלית, אזיקים והכניס אותו לג'יפ. עכשיו זה מעצר שהוא לא נלקח לאיזה בית מעצר או משהו כי הוא לא התפרע, הוא פשוט נלקח לפילבוקס והתייבש שמה עד איזה שמונה בערב, כשנגמר כל האירוע, אז החזירו אותו לכפר.

בן אדם מבוגר? בן אדם מבוגר, כן, בן איזה 50, משהו כזה. אז התחלנו להסתובב בכפר, כבר לא ראינו אנשים כי הם פשוט ברחו, הסתתרו בתוך הבתים, ופשוט התחלנו להסתובב בכפר. חזרנו לכיכר המרכזית והיו שם אבא אחד, הבעל מכולת, שהוא היה עם הרבה ילדים שלו ובנים של הילדים שלו והוא דיבר עברית רהוטה. עמדו איתו הרבה בנים ביחד. אחד הבנים, בן 17, בוא נגיד, עצבן חייל של החפ"ק מ"פ. כאילו, מה זה עצבן? חייך או משהו כזה. ופשוט נתנו הוראה לעצור שניים מהבנים. למה? כי הוא חייך או משהו כזה. בהתחלה האבא אמר: "לא, אל תעצרו אותם, אני אדאג להרביץ להם, הם לא עשו כלום, לא זרקו אבנים". אז המ"פ אמר: "לא, הוא התגרה בנו, הוא התגרה בחייל שלי" ופשוט עצרנו אותם- פלנלית על העיניים, אזיקונים, לתוך הג'יפ, ולפילבוקס. התייבשו בפילבוקס. היה שם גם צלם ישראלי, לא צלם עיתונות או משהו, שפשוט שעמד שם ולא הסכים להתפנות. אמרו לו (שזה) שטח צבאי, כולם התפנו. זאת אומרת, מה זה התפנו? ברחו לבתים. הוא לא הסכים להתפנות ופשוט תפסו אותו בכוח וזרקו לו את המצלמה על הרצפה, השכיבו אותו על הרצפה, אזקו אותו. הוא התחיל לקלל: אתם נאצים, אתם זה. וככה תוך כדי שהוא כפות, הוא אמר: רק תחזירו לי את המצלמה לתיק. התיק שלו היה על הגב. אז איזה חייל בא להחזיר לו את המצלמה לתיק. המצלמה הוחזרה לו בלי הסרט. הוא כולו היה מלא אבק ונהגו בו באלימות זאת אומרת מאוד חזקה, השכיבו אותו על הרצפה והראש שלו נחבט ברצפה וזה והוא לא נכנע, הוא המשיך לקלל את החיילים, אבל לקלל תוך תסכול. קללות אידיאולוגיות.

אבל אמרת שבנקודה מסוימת אמרו לכם להעיף זרים מהכפר, את כולם. נכון, אבל פשוט הסתובבנו בין הבתים ולא מצאנו אותם. פשוט שיחקנו איזה שעה בחתול ועכבר. אבל אז אמרנו: "מה, עכשיו נתחיל לעבור בית-בית?” אז המ"פ אמר "יאללה, בואו נחזור לכיכר המרכזית. אם אתם רואים אותם בחוץ, תרדפו אחריהם, תתפסו אותם”. אבל לא ראינו אנשים כאלה. ואז נשארו בחוץ רק פלסטינים, כי הם ידעו שאם הם לא עם אבנים אנחנו לא נעצור אותם, אין סיבה. ואז הגענו לאיזה בית והמ"פ ביקש מכולם לצאת החוצה כדי לראות שאין אנרכיסטים. חייל אחד נשלח פנימה לוודא שאין אזרחים זרים וזהו. בסביבות השעה 17:00 לא היה לנו כבר מה לעשות בכפר, אז המ"פ הוריד את הכוח שלנו לפילבוקס הקרוב. אמר: "תמתינו שם, אם יהיה איזה אירוע משהו נקפיץ אתכם אלינו ואם לא, אז פשוט תחכו בפילבוקס. תורידו אפודים, תכינו קפה". זאת אומרת: אין מה לעשות איתכם עכשיו. כשירדנו מהכפר, בדרך לפילבוקס, ירדנו רגלית. אחד מהחיילים היה עם מדוכה בתוך הקנה וכבר נצרה פתוחה, זאת אומרת אין לך מה לעשות חוץ מלירות אותו (את רימון הגז). עכשיו, אם אתה חייל חכם אז אתה יורה אותו לאיזה שטח פתוח ולא חסר שם שטחים פתוחים. הוא כל הזמן אמר: 'מה אני אעשה עם הרימון, מה אני אעשה, מה אני אעשה?" ואז בירידה של הכפר, במקום שבכלל אין הפגנות, אין כלום, היה מין מכולת כזאת וכמה ילדים הסתובבו שם ליד. אז כשעברנו אותם באיזה 200 מטר, הוא החליט להסתובב וירה את הרימון גז לכיוונם כאילו. היה לו משעמם אז הוא פשוט החליט שאת הבזבוז של הרימון הוא יעשה לכיוון ילדים שסתם עמדו שם, לא היו קשורים לשום אירוע ושום דבר. בפילבוקס היו שני העצירים ואנחנו היינו צריכים לשמור עליהם. הם ישבו בשקט, החיילים לא עשו כלום, דיברנו בינינו. רק מדי פעם סתם מישהו אכל אפרסק, אז כמובן את החרצן הוא זרק עליו (על העציר). כל פעם ראיתי ככה שמישהו בא, דורך לו על הביצים, כאילו כל מיני דברים כאלה. יחסית בקטנה, זאת אומרת לא אלימות קשה ולא...

לדרוך לו על הביצים? לא נשמע בקטנה. כאילו מין כזה נגיעה רק כדי ככה להראות לו: אני פה. או אם הוא טיפה זז, כי לא נוח לו הישיבה – אז טיפה לצעוק עליו, להגיד לו: "היי, אל תזוז". ולתת לו כאפה ככה. אבל לא אלימות. זאת אומרת לא מכות, לא קת לפנים. בסביבות השעה שמונה בערב,כשכולם התקפלו חזרה מהכפר, שאלו את המ"פ בקשר מה קורה עם העצירים ואמרו: "אנחנו משחררים אותם". ובאמת ראיתי שלקחו, הורידו להם את הפלנלית, שחררו [אותם] והם הלכו ברגל לכפר.