יצא צוות של שישה אנשים למבצע בג'נין למארב זיג, [אחד החיילים] זיהה מישהו בחלון, מחבל. לפי הוראות הפתיחה באש, ברגע שזיהית – ירי של כל החוליה על מנת להרוג. הבן אדם לא היה בטוח, הוא המתין, חושך, לחץ, היד רועדת על ההדק, אתה ממתין, אתה לא בטוח שהוא יצוץ פעם שנייה. אתה מסתכן באיזשהו מקום. פעם שנייה [הוא] חשב שהוא זיהה, ירה. [כל] החוליה ירתה ויורדת ילדה קטנה, בת 14, פצועה. פשלה, מגיע אמבולנס, מפנים את הילדה. הם [החולייה] ירו בילדה וזה לא היה מחבל. היו שם ספקולציות: יכול להיות שהיה מחבל, שהוא שם ילדה בחלון. בשורה תחתונה הם ירו בילדה בסופו של דבר. [אחרי זה] מח"ט הגזרה העמיד אותנו במצב בלתי אפשרי. הוא אמר "אתם עשיתם פשלה" – הוא נותן לך בראש – אומר לכם "מבחינתי עכשיו אתם לא יורים כשאתם מזהים קנה או משהו אחר. אתם יורים רק כשיורים עליכם", אז תבין באיזה סיכון הבן אדם שם אותנו, איך הוא שם אותנו בין הפטיש לסדן. הרגשתי זילות מצד הצבא בחיי אדם. שהצבא לא מכבד אותי בתור חייל, הוא פשוט אמר לי "לך תמות". הפקודה הזאת אומרת לי "אתה הולך לג'נין, אתה הולך לקסבה, מבחינתי אתה משול למת, יש סיכוי גדול שלא תחזור", חד-משמעית. אם הפקודה אומרת לי: אתה מחכה שיורים בך – זה כמו לעמוד מול כיתת יורים.

בכל הפעילויות הוראות הפתיחה באש היו שבמקרה של חמוש זה ירי על מנת להרוג?כן.

ואתה מרגיש שאם היו משנים את זה לא יכולתם לפעול בצורה נורמלית?לגמרי, פה מגיע הפרדוקס שלך בתור חייל, יכול להיות מאוד שלא הייתי מדבר אתך היום. מצד שני, אני לא חושב שהפתרון היה להגיע בשתיים בלילה לסמטאות שלהם ולהרוג ילד בן 16 שהחזיק נשק כי אבא שלו שלח אותו למטה. לדעתי זה רוב הסיטואציות שהיו שם, רוב מי שהרגת לא היו חבר'ה בכירים. מדי פעם הרגת באמת מישהו רציני, אבל הרוב... אני זוכר שהמג"ד שלי אומר "משחר הימים מאודו של כל לוחם הוא לשפד את היריב על החנית". אני זוכר אותו אומר את זה לפני כל מיני מבצעים. אנחנו הולכים לשפד, אנחנו הולכים להרוג. למה שמג"ד יגיד שהוא רוצה רק לשפד? זה רק מראה שהמג"ד לא הבין בכלל את הסיטואציה שהוא עומד בה. במציאות של השטחים אתה לא יכול לדבר ככה. אין פה שחור ולבן, יש המון אפור. יש המון אפור.