האזור שאנחנו היינו בו היה אזור אל בוריג', מרכז הרצועה. כשנכנסנו פעם ראשונה לא ראינו אדם בעיניים. לא ראינו לא אויב, לא אנשים. נכנסנו לבתים, חלקם כבר היו מחוררים. שמרו לנו בכוונה בתים, אז פתחנו את הבתים כמו שלומדים בהכשרה שפותחים בשטח בנוי. שברנו את הדלת, נכנסנו, טיהרנו את הבית באש, שאתה נכנס ויורה. בהתחלה [אתה] יורה בצורה של מניפה ופותח את כל הדברים שנראים לך מוזרים, מגלגל שטיחים, מזיז לבדוק שממש אין כלום. הבית היה ממש נטוש. רוב המקומות חיילים ירו גם בדודים.

למה? לא יודע. אני הגעתי לבתים וזה היה ככה.

איך מתבצעת הסריקה בבית? דבר ראשון עוד לפני שנכנסים יורים למקומות כאלה. אני יורה מאחורי מחסה למקומות המסוכנים: ארון, מיטות שיכול להיות משהו מתחתן או בתוך המיטה עצמה, בתוך המזרון. יורים בהכול, [גם] אם זה מקרר. מכלי גז – [לא ירינו], הוצאנו אותם, רוקנו את הגז. חוץ מקופסאות סיגריות לא מצאנו דברים יקרי ערך. אפשר להגיד שהסיגריות האלה הצילו את השפיות של האנשים שם כי נגמרו הסיגריות לאיזה יום. ואז ישבנו בבית ואבטחנו את עצמנו. אמרו לנו "אתם מאבטחים את הטנקים", אבל לא באמת אבטחנו שום טנק. ישבנו בעזה והסתלבטנו. תצפתנו. נתנו לנו מקומות לתצפת עליהם. היינו בבתים נטושים. הדברים של האנשים היו בפנים, אבל לא היו דברים כמו מוצרי חשמל. הם כנראה לקחו הכול, הם ברחו. בני אדם שהם לא אויב מובהק לא ראיתי פגועים שם, כי מהתחלה אמרו להם לברוח לצפון. זה מה שאנחנו יודעים. [הם] השאירו את הבתים מאוד סגורים. זה היה ברור שאנשים התכוננו לכניסה שלנו. [כשנכנסנו] הפכנו את הבית כי אין מה לעשות, אתה חייב. מצאנו נשק. מה שהיה נורא זה לראות מלא חיות שהם השאירו שם, את החיות האישיות שלהם, [הם] ברחו בלעדיהן. אנשים השאירו את הכלבים שלהם, היה קצת נורא לראות את זה. אתה רואה כלבים עם קולרים. אתה מבין שזה לא חיית שמירה אלא חיית בית. אנחנו טיפלנו בהם כמה שאנחנו יכולים, אבל אני בטוח שהכלבים שם פשוט מתו. היו לנו המון חיות שם, גם חיות משק. ממש להקות של ברווזים ותרנגולות. החיות לא ידעו שמגיעה מלחמה. זה לא אסון טבע, הם לא חשים את זה. גם פגרים ראינו. בעיקר ראינו פגרים של חיות גדולות כמו חמורים.