אני מנסה לחשוב על התקופה של אבני חפץ, גם, מחסומים, היינו חבר'ה ותיקים אז עשינו פחות שטויות. מעצרים היה קצת בלגן, זאת אומרת היה בחיפוש בתוך הבתים היו עושים בלגן בבית, היו שוברים כדים... פעם מצאו סידור יהודי, וכמה חבר'ה התרגזו נורא, לא ברור למה והתחילו לפרק את הבית. זה גם...

היית שם? כן.

מה זה אומר לפרק את הבית? (חוליית) הפריצה נכנסת ואז דברים מתרופפים, אתה יכול להיכנס קצת ולשבור כמה דברים, להעיף את הכול. אבל גם זה היה יחסית מבוקר משום שיש שם מג"ב אז נעשה כאילו מתוך שקידה של החיפוש אבל זה לא היה.

היה דיבור על זה? אחר כך היו צוחקים. "מה עשיתי לו, מה עשיתי לו, מה עשיתי לו". פעם אחת חרבנו באיזה בית, זה היה סיפור מפגר. אחד היה צריך לשלשל, אסרו עליהם לצאת מהבית ואסרו להשתמש באסלה, אז הוא חרבן שם בסלון. סיפורים הזויים, לא ברור איך זה קרה.

מישהו דיבר על זה? זה היה לקראת הקיפול ואף אחד לא ראה וזה נהיה בדיחה.

מה לגבי לקיחה של דברים, מזכרות? לא היו גונבים. היו לוקחים במחסום. אם מישהו היה הולך עם דגל של פתח והתחשק לך, לפעמים היו לוקחים, מחרימים כל מיני דברים כאילו ששמים אליהם לב.

דגלים, כאפיות, דברים כאלה? כן, סמלים של הארגון, כל מיני דברים כאלה. כבר לא היה כוח להתעסק בחרא הזה. פלוגה ותיקה, לא מעניין אותך יותר מדי להביא עוד דגל לחבר'ה. בסוף אתה עושה את המחסום עייף ואין לך כוח לדברים מטופשים.