היינו בסיור על החומה בהאמר (ג'יפ צבאי). הסמל היה מבקש אישור להשתמש בכל מיני רימוני עשן, פצצות תאורה. הוא היה מבקש אישור לזרוק הלם ולזרוק תאורה למרות שלא היה שום דבר, סתם לזרוק. "יש הפרות סדר באזור פה, מבקש אל"ף (אישור) לזרוק הלם". כמובן שהיו נותנים לו את האישור הזה, לא היו שואלים יותר מדי שאלות. [פעם אחת] הגענו ועצרנו ממש צמוד לחומה, מעבר לחומה זה קלקיליה, הוא ביקש אישור מהחמ"ל לזרוק רימון הלם מעבר לחומה. זה היה שטח חקלאי, היו שם גם חקלאים שהולכים באזור. הוצאנו את הנצרה ופשוט זרקנו שני רימוני הלם בבת אחת. רעש של רימון הלם אחד הוא מאוד חזק, אז שני רימוני הלם זה כמו פיצוץ. זרקנו את זה, שניהם בו זמנית התפוצצו והחקלאים שהיו שם באזור פשוט קפצו, נבהלו ברמות קשות. לא הייתה שום הפרת סדר, זה היה יום פסטורלי לחלוטין. זרקנו את רימוני ההלם, אחת מהפלסטיניות יצאה מהבית לראות מה קורה. נכנסתי להאמר, הסתכלתי על הנצרה, ופתאום נזכרתי בבהלה שאחזה את החקלאים ואת האישה הזאת שפתחה את הבית כדי לראות מה קורה, ואני זוכרת שממש התביישתי בעצמי. הם מגרש השעשועים הפרטי שלנו, זה גן שעשועים פרטי של הצבא. כל מה שאנחנו רוצים לעשות אנחנו נעשה: לזרוק רימוני הלם, פצצות תאורה, להיכנס למקומות כאילו זה שלנו, כאילו לא חיים שם אנשים. לקחתי את הנצרה וזרקתי אותה מהחלון, אמרתי 'את לא עושה את זה יותר'.

ואז המשכתם לנסוע?המשכנו לנסוע. סיור רגיל לחלוטין.