טרול 30, מה המשימות שלו? פטרול 30 בעצם, מאמץ האבטחה. שדבר ראשון אנחנו ניתקל לפני העמדות. כי בעצם תכל'ס לשמור על חברון זה באמת בדיחה.

12 שעות בקסבה, מסתובבים? 12 שעות בקסבה, ומסתובבים וזהו. אין משהו מיוחד.

מיפויי בתים? עוד פעם, זה הכל משתנה. יש לך לעשות מיפויים וזה, ובסופו של דבר זה תלוי במי שמוציא. אני והמ"מ שלי נגיד לא הוצאנו מיפוי אחד בתוך הקסבה המערבית כי אני לא מצליח לגרום, כאילו, אני לא מאמין שזה באמת הכרחי. מצד שני, יש מ"מ וסמל אחר שנוהגים לעשות את זה באופן קבוע שלוש-ארבע פעמים בפטרול.

מה זה אומר מיפוי? מה זה בעצם מיפוי? מיפוי, יש לך דף מיפוי של כל הת"ז, במה הוא עוסק ובמה זה. ואז אתה נכנס לבית.

יום? לילה? יום, לילה, לא משנה. עדיף בלילה. הדגש העיקרי אצל המ"פ שלי זה תמיד עדיף בלילה, בשעות שכל המשפחות נמצאות. אחרי זה אני אעבור על מיפויים שאני עשיתי. אתה ממפה בעצם את הבית. אתה הולך עם בעל הבית ובעצם הוא מרים לך פה, הוא מרים לך שם, הוא מרים לך ככה, הוא מרים לך מה. בעצם כל מה שתפסו עד עכשיו אני יכול להגיד לכם שזה חתיכת חארטה. מוצאים סכין מוחבאת פה, סכין צעצוע. סכין שיש לה מצית וזה. אני עושה: כן, בטח, זה באמת סכין שתשמש לאיזה משהו, סכין בשביל היופי. פשוט אם אתה פלסטינאי בקסבה המערבית או בכל אזור סובב זה, הגעתי למסקנה, זה הדבר הכי חרא להיות עלי אדמות. אסור לך להחזיק אקדח קפצונים, אסור לך להחזיק סכין. כמעט כל סכין. הגעתי למצב שהמ"מ שלי החרים סכין מטבח. אני עושה לו: למה? למה החרמת? "זה היה מונח באופן מוזר בחדר האורחים". אני לא לוקח את זה. "אתה לוקח". אני מוצא את עצמי לוקח לו סכין מטבח. לבן אדם שהוא אמנם תומך פתח. כיוון שהוא היה ב... הגעתי למצב שאני די ביחסים אישיים עם התושבים בקסבה המערבית כי, לא יודע, אני משתדל להיות אליהם נחמד, כי יחס גורר יחס וכך הלאה. אבל הם דווקא ממש רגילים לנוכחות צבאית. איך שאנחנו מגיעים: "אה, אתה חדש, אתה זה, אתה קצין, אתה סמל". יענו כבר כל אחד: "מה אתה, מרץ 06? מרץ 05?". כל אחד כבר, הילדים שם עושים: "עד מתי מרץ 06?", הם עושים: "עד מתי נוב 05?", הם עושים לחיילים שלי. החיילים שלי ברוב דעת עושים: "אנחנו לא נוב 05, אנחנו מרץ 06". אז הם עושים: "אה, עד מתי מרץ 06?". אני, לחיילים שלי אני לא מאשר את זה בעליל, ללמד אותם כאלה דברים. אבל כבר פלוגות לפני זה כבר לימדו אותם הכל. "כואב לי עצם הפז"מ", "כואב לי זה", ילדים בני ארבע באים אליך.

חזרה למיפויים. חזרה למיפויים. בעצם המיפוי, אתה עובר על הבית, מסתכל. הפעם היחידה שכזה הרגשתי ממש לחץ, שאתה חייב לעשות מיפוי כי כולם עושים ולמה אתה לא עושה. אני נכנס לבן אדם לבית שלו, אני דופק, קורא לכל המשפחה. עשיתי את זה בתשע. אמרתי: אם אני עושה את זה מעבר לזה אני ארגיש חרא.

אנשים עושים את זה גם מעבר לזה? כן. שנייה, אני אעבור על המיפויים שבעצם אנחנו ממש עושים, שזה באבו סנינה ששמה זה... אני נכנס לבית שלו. נכנס, רואה, עובר אצלו בסלון, רואה עציץ: "תודה רבה לבלה-בלה-בלה על תרומתך לתהליך הגישור בין פלסטינאים לישראלים". אני כולי, איזה בית נכנסתי, הבית הראשון שלי במיפוי ואני רואה כזה שתיל, תעודת הוקרה. אני ממשיך לעבור ופשוט לא נעים לי. פשוט ממש לא נעים לי. ממש הרגשתי חרא עם עצמי שאני סורק לו את הבית.

מה זה אומר לסרוק? עד רמת הבדל? תלוי מי אתה שואל. אם תשאל את המ"פ שלי, זה עד רמת הבדל. אבל עוד פעם, אף אחד אצלנו, לפחות לא בפלוגה, לפחות לא שאני מכיר, עושים את זה מתוך רוע. המ"פ שלי באמת מאמין שזה ממש מבצעי ואפשר לעלות על זה במשהו. אני מכיר אותו ממש לא בתור בן אדם של זה, הוא ההפך בעצם מלשנוא. הוא היה מספר לנו, נגיד כשהוא היה מ"מ, שהוא ממש לא אישר לחיילים שלו בעצם, אלמנות קש וכאלה, הם היו ישנים על הרצפה, אפילו לא יושבים על כורסה. זה משהו שהוא תמיד הדגיש לנו בשיחות שלו. שזה משהו שהוא נורא תיעב שהוא ראה שאנשים עשו. אבל מצד שני הוא מתעקש על זה. אבל בסדר, זה כבר ברמת המבצעיות שלו ואיך שבא לו. אז נכנסתי, סרקתי קצת את הבית, הרגשתי שאני לא יכול יותר, יצאתי החוצה. הוצאנו, עזבנו, גם כל החיילים שלי הרגישו חרא עם עצמם ברמות לא הגיוניות.

כשאתה אומר החיילים הרגישו חרא - זה משהו שאתם מדברים עליו? כן. שנייה, אני אעבור על מה שעשינו אחרי זה באבו סנינה. באבו סנינה כביכול אנחנו מבצעים את המיפויים בית בית. אין לי מושג באמת מי חושב על הדברים האלה. עד עכשיו, במהלך כל השנים של חברון, אף אחד לא דאג לשמור על הדפים של המיפויים. יענו כל פעם פלוגה הגיעה, סרקה אלף בתים, זרקה את כל המסמכים נראה לי לחמ"ס (חומר מסווג), נגמר הסיפור, כאילו לפח חמ"ס. וזה נורא מגוחך כי בסופו של דבר ממיפוי אתה יכול ללמוד הרבה ואם יש לך העתקים של זה אז גם. אז המ"פ שלי כמובן, בתור נורא קפדן, אז הוא התעקש על זה שזה יעבור מהידיים של המודיעין של הגדוד לידיים של השב"כ. אז באיזשהי רמה עכשיו הוא מנסה למסד את זה, מהבחינה הזאת. אני לא יודע האמת אם זה התעקשות שלו או התעקשות של המג"ד, אבל זה בא מאיפשהו ההתעקשות הזאת, של יענו שעכשיו זהו, זה מסודר וזה לא יקרה יותר, שגדוד יבוא ויגיד: חייבים למפות הכל, לדעת מה הולך. אז יש לנו את אזור אבו סנינה, שאנחנו עושים את המיפויים המסודרים שם. (...)

יש לכם סיורים להפגנת נוכחות באזור? פטרול 30 זה סיור להפגנת נוכחות. ליצור תחושת נרדפות בקרב האויב. תחושת נרדפות. מה זה? שמע, א', פטרול 30 הזה נראה לי קיים כבר יותר מדי זמן.