זה באמת מבלבל - היחס עם המתנחלים והחיילים. הייתה לי את ההתלבטות כמפקד אם לתת להם לאכול אצל ברוך מרזל (פעיל ימין קיצוני המתגורר בחברון) או לא. ואז אתה אומר כאילו מה, אני אפיל עכשיו את כל המצב על החיילים שלי שרעבים בשבת כי לא יודע, הטבח עצלן ו... אני אתן להם לאכול אצלו ואז הוא יעשה לחיים והוא יגיד שהוא נורא גאה בכולם. הוא היה מספר לנו סיפורים על איך שהיה לו באינתיפאדה איזה נשק אוטומטי והם (הפלסטינים) היו יורים עליו ואז הוא היה עומד בחלון [של הבית שלו] ויורה לתוך העיר ומוריד להם את הדודי שמש. ואז אנחנו אומרים: יואו, איזה משוגע, איזה לא יאומן. כולם היו צוחקים כזה וזה היה נחמד*. היה גם קטע שאחד המתנחלים נתן גרזן לחייל שירה לפלסטיני בברך.

גרזן?גרזן. אבל גם המג"ד אומר שכל מי ש"יוריד ברך" (ביטוי המתייחס לירי לכיוון הרגליים מתוך כוונה לפצוע ולא על מנת להרוג במסגרת נהלי הפתיחה באש הצה"ליים) או הורג מחבל, מקבל חמשוש. חייל שלי שהוריד ברך לפני שהגעתי, הוא קיבל מגן הוקרה כאילו ויצא חמשוש. הרי מנתבים אותך להיות חייל, וחייל צריך לרצות להילחם כביכול. ואז אתה מגיע למקום כמו חברון, שזה לא מלחמה, ואז אתה, כאילו כל המרץ שלך להילחם מנוקז לזה שבסוף אתה מוריד ברך. כאילו, גורמים לך לרצות לחפש את זה.

נגיד עם ברוך מרזל, החיילים היו באים לאכול בבית שלו?כן, בתוך הבית.

זה היה אצל עוד משפחות שם?אני אכלתי אצל משפחות אחרות, אבל היו שם המון אינטראקציות ודברים כאלה. לכל חייל הם באים, מביאים עוגות ועוגיות ונורא כביכול דואגים, כמובן עד שאתה עושה משהו שהם לא אוהבים ואז הם קוראים לך נאצי וזורקים עליך אבנים.

המפקדים שלכם, כאילו איך הם, מה היה היחס שלהם לזה?זה העלמת עין. הם ידעו, הם ראו. "בסדר גמור", כאילו קח את העוגיות, קח את מה שאתה רוצה. חב"דניקים היו נכנסים לנו למוצב. כשמחלקה יוצאת [הביתה], אז חב"ד חברון עושה להם על האש. שזה נשמע דברים נורא נחמדים וכיפיים באמת, זה מעלה את המורל של החיילים. הבעיה היא שזה מבלבל את החיילים לגמרי למה שאמור להיות המשימה שלהם, שזה לשמור על סדר, וזה מטה אותם לגמרי. זאת אומרת הם לא יכולים עכשיו לאכוף איזשהו סדר על המתנחלים אם הם כל היום מקבלים מהם מתנות. ממש אפשר לקרוא לזה טובות הנאה. לפני מעצרים כל מיני חבר'ה היו מוצאים אותנו במקומות הזויים ומביאים לנו פיצות, אומרים לנו: "תודה, תיכנסו בהם". ממש משלהבים לבצע אלימות ו"תיכנסו בהם חזק" וכל הדיבורים האלה. יש את הסיפור הזה שהזמינו את כל המפקדים מ[המוצב ב]תל רומיידה לבית איפשהו שם בבית הדסה, והביאו לנו פיצות ועוגות ודברים כאלה. ואז עשו לנו שיחה, כזה סקירה על אירועים שהיו בעיר בדגשים שחשובים למפקד כיתת כוננות [של ההתנחלות בחברון]. זה סך הכול הגיוני שהצבא יעבוד עם הכיתת כוננות, אבל אז *** (מתנחלת מוכרת מחברון), היא אמרה כזה: "אגב, אם אתם רואים את הילדים שלנו עושים את השטויות שילדים עושים" - שזה בתכל'ס בשבת הם פשוט הולכים על הציר כי אין להם מה לעשות והם מחפשים ללכת מכות – "אז תבינו אותם, הם נתונים תחת המון המון לחץ, הם חיים פה והם כל הזמן מפחדים ולפעמים זה מתפרץ בדרכים בעייתיות" - שזה כאילו מכבסת מילים לזה שהם אלימים – "אז אל תודיעו לשוטרים, פשוט תיקחו אותם אלי ואני כבר אטפל בהם", שזה תמונת נגטיב הפוכה לגמרי לגמרי לגמרי של הטיפול שהם מעודדים אצלנו לנערים הפלסטינים.

*בכתבה ששודרה בערוץ 2 הכחיש מרזל שאמר את הדברים.