הייתי בעזה בגזרת כיסופים, תפסנו בית של בחור בשם נאפיס באמצע הכביש המרכזי שחוצה את עזה. יש שכונות של פחונים, וממש על הצומת יש בית ענקי מעל כל הפחונים של בחור בשם נאפיס שבא ממשפחה של בנקאים, הוא מנהל של בנק. בית של ארבע קומות וגג. צה"ל פשוט השתלט לו על הבית. בשגרת היום שלו, מתוך ארבע הקומות אסור היה לו לעבור את הקומה השנייה: קומה ראשונה-שנייה שלו, קומה שלישית סטרילית, וקומה רביעית צה"ל ישן בה ובגג תופסים עמדות לתצפיות עם 24M (רובה צלפים), מא"גים וכל מה שצריך. אסור היה לו לעבור את הקומה השלישית הסטרילית. אם הוא היה צריך להגיד לנו משהו, הוא היה מגיע לקומה שלישית ובכניסה היה צועק למאזין שלנו בקומה רביעית אם הוא צריך מאיתנו משהו. למה שהוא יצטרך מאתנו משהו? אם הוא יוצא מהבית, הוא היה צריך שנאבטח אותו. היו לו שתי בנות שכל יום בשבע וחצי בבוקר היו הולכות לבית ספר, אז אנחנו היינו צריכים ללכת שניים-שלושה חיילים לאבטח אותם ולפתוח להם ציר. זו השגרה שלו.

הייתם מוציאים משימות מהבית שלו או שזה היה רק כדי להגן על הציר? זה היה כדי להגן על הציר. כל המשימות שהיינו מוציאים משם זה פתיחת ציר מסביב לבית. בין ח'אן יונס לעזה זה כביש ראשי, והייתה גדר עם חומה ענקית שהפרידה כי היו התנחלויות במרכז עזה. בן אדם שגר בעזה ואחותו הייתה גרה בבית שמול הכביש היה צריך עכשיו לנסוע עד ח'אן יונס, עד קצה הרצועה, כדי להגיע לאחותו או השכן שלו, מישהו שהיה פעם גר בית מולו.

הגדר הזאת מחלקת את הרצועה? כן, ממש, לאורכה.

למה החזיקו את הבית? כי זה היה ציר מאוד מרכזי והיה הרבה בלגן על הצומת. זו גם נקודה מאוד מרכזית בעזה והיה נוח לצבא שתופסים את העמדה הזאת.

כדי להיכנס ולצאת הייתם צריכים לעבור לו בסלון? היינו צריכים לעבור לו בחדר המדרגות, גם היינו צריכים לתאם את זה אתו כל פעם, היינו צריכים להציק לו קצת. אנחנו יורדים, אנחנו יוצאים, אם הוא היה יוצא הוא היה צריך לדווח לנו.