אחרי שלוש שבועות בתוך רצועת עזה הגענו למין מקום שיש לנו תצפית של קילומטר וחצי על ציר שקוראים לו ציר טנצ'ר, בשפה הצבאית, שזה ציר מאוד מאוד ראשי, עם שני נתיבים מצפון לדרום ושני נתיבים מדרום לצפון, ובמהלך כל הלחימה הייתה הוראה שלא נוגעים בציר הזה. [הוא] עורק חיים ראשי של הרצועה, הוא לא קשור לאזור הלחימה, לא יורים עליו. הייתה לנו תחושה שזה בא אפילו מהממשלה, משהו מאוד חשוב שאסור לפגוע בו. כעבור שלוש שבועות בתוך הטנק עלינו לעמדה וראינו את הציר הזה והתחילה מין תחרות, "אתה תותחן, בוא נראה אם אתה גבר, בוא נראה אם אתה מצליח לפגוע ברכב נוסע". אז מצאתי רכב, מונית, ניסיתי לירות פגז, לא הצלחתי [לפגוע]. עלו עוד שני רכבים, ניסיתי עוד פגז או שניים, לא הצלחתי. המפקד אמר: "יאללה, חלאס, אתה מסיים לי את כל הפגזים, תפסיק". אז עברנו למקלע כבד. [עם ה]מקלע כבד לא הצלחנו [לפגוע] כמה פעמים גם על מכוניות, עד שפתאום ראיתי רוכב אופניים שסתם מדווש לו בכיף. אמרתי, יאללה, אותו אני מוריד. מצאתי את הטווח, כיוונתי, לא פגעתי, פגע קצת מלפניו ואז פתאום הוא התחיל לדווש במהירות פסיכית כי יורים עליו, אז כל הצוות בטנק התחיל להיקרע מצחוק ש"וואלה, תראו איזה מהיר הוא". אחר כך גם דיברתי על זה עם עוד תותחנים ומסתבר שזה היה מין תחרות כזו בין כל מיני אנשים - "בוא נראה אם התותחן הזה פוגע ברכב, או התותחן הזה פוגע ברכב."

וחשבתם על זה, מה קורה אם יש שם אנשים? כלומר, זה עלה בדיון ביניכם בתוך הטנק, זה שזה אזרחי?אני, בתוך תוכי כאילו, קצת הפריע לי, אבל אחרי שלוש שבועות בעזה כשאתה יורה על כל דבר שזז וגם מה שלא זז, בכמות פסיכית, אתה כבר לא באמת... הטוב והרע קצת מתבלבל לך והמוסר קצת הולך לאיבוד ואתה מאבד קצת את הצפון, וזה גם נהיה כמו משחק מחשב, ממש ממש מגניב ואמיתי.

* ביחס לעדות זו הגיש ארגון הימין "עד כאן" תביעת לשון הרע, יחד עם שני חיילים שטוענים ששירתו ביחידה המתוארת בעדות. התביעה הוגשה נגד שוברים שתיקה ונגד חייל שנטען על ידי התובעים שהוא זה שמסר את העדות, ונטען כלפיו שהעדות שמסר לכאורה אינה נכונה ושהאירועים התרחשו באופן אחר וחוקי. כשנקבל את כתב התביעה נפרסמו כאן.