היה את המספר של החמ"ל שלנו באינטרט, ככה שהמון פעמים כשפלסטינים היו רוצים לתאם מעבר, עזתים היו רוצים לתאם מעבר או היו רוצים לעבור לעזה, הם היו מתקשרים אלינו לחמ"ל, וזה היה מאוד לא מקובל עלינו, מאוד לא אהבנו את זה. זה מאוד הפריע לנו לדברים המאוד חשובים שעשינו. אנחנו לא תיאום גם, באמת אין לי איך לעזור להם עקרונית, אני יכולה להעביר אותם למדור תיאום, אבל הלך הרוח היה פחות להעביר אותם למדור תיאום ויותר כזה לנתק להם ושימצאו לבד את המספר שהם צריכים להתקשר אליו. זה ממש לא העבודה שלי עכשיו, אתה יודע, להיות המזכירה שלכם. גם אני זוכרת שהיה לנו המון דיבור כזה של "שלא נרגיל אותם לזה". שלא נרגיל אותם לזה שהם מתקשרים אלינו ואנחנו עובדות אצלם ומעבירות אותם לגורמים הרלוונטיים.

זה היה הנהלים?לא זוכרת שזה היה נוהל כתוב, אבל זה היה הדיבור, זה היה הלך הרוח, גם אם זה לא היה נוהל כתוב.

זה היה קורה הרבה?כן.