איפה יצא לך להיות באיו"ש? בעזון, בשילה, עלי. באזור טול כרם ב-2000-2001. תקופת האינתיפאדה.

עשית מילואים עוד לפני, איך זה היה אז? כן, בחודש יולי-אוגוסט והאינתיפאדה פרצה בתחילת אוקטובר. הבנו שאנחנו הולכים למלחמה, הייתה אווירה נורא מתוחה.

איך מתכוננים לזה? היה לנו אימון בצאלים. מופז היה רמטכ"ל, הוא בא לדבר איתנו. בנו בצאלים כמו כפר ערבי לאימונים של החיילים. הבינו שהולכים לעימות קשה עם הפלסטינים והרבה משימות בקו היו בעיקר אבטחה של מתנחלים, במאחזים הזויים ליד עלי. לא זוכר אירועים מיוחדים.

הייתה לכם אינטראקציה עם המתנחלים? לי לא הייתה. לחלק מהפלוגה היה כי הם היו צריכים להפריד בין ערבים ומתנחלים שהלכו מכות. בתקופה הזו הייתי יותר סמב"צ בחמ"ל.

אתה לא זוכר מבצעים מהתקופות האלה או אירועים חריגים? או שגרה של מילואים באיו"ש או עזה, שזה דבר מסובך בפני עצמו. כל הסיטואציה מורכבת. ככל שעשיתי יותר מילואים, יותר לא הסכמתי עם מה שעשינו.למשל זה שמ"פ מעצמונה, שהוא חובש כיפה. אי אפשר להפריד את תפיסת העולם שלו מקבלת ההחלטות בשטח כמפקד. זו גישה ימנית מוקצנת.

היא הורגשה? אני הרגשתי את זה מייד. התפיסה היא הסתכלות על הפרט, על הפלסטינים, כלא ממש אנשים, חצי בני אדם. הם יכולים לסבול הכול ואנחנו אדוני הארץ שבאו לשלוט ולעשות פה סדר. אם היום הייתי בסדיר, הייתי בבעיה קשה. לא יודע מה הייתי עושה.אתה לא יכול להחליף את העם, אבל הצבא צריך לקבוע נהלים ברורים. משנת 90'עד אמצע שנות האלפיים עשיתי מילואים וראיתי את הצבא משתנה, מקצין עמדות, יותר ויותר מפקדים דתיים, ימניים מאוד, קיצוניים יותר. אני מאמין שחלק מזה זה גם תגובה להתדרדרות כללית בכל המערכת. דברים מתקבעים ובגלל זה כשאני שומע על מקרים בעופרת יצוקה, יותר קל לי להאמין שהם באמת קרו. בתור אחד שעשה הרבה שנים מילואים, ראיתי את ההתדרדרות של כל המערכת הצבאית, שלא מפרידים בין אידיאולוגיה לתהליך קבלת החלטות בשטח של הצבא. אם חייל או קצין באים מרקע ימני או דתי מאוד, למה שיפרידו ברגע שיש על הכוונת בניין של פלסטינים? הוא רואה אותם כמחבלים ולא כאנשים.

גם במילואים ראית את זה באופן מעשי? בטח. גם זה שעומדים 20 חיילים ויורים אש לתוך החושך, ואף אחד לא שואל את עצמו אולי עובר שם מישהו חף מפשע. הקלות שבה גם יורים על הילדים, לקחת טווח ביטחון ולירות. למה? אני לא יכול ללוות אותם במבט לגדר ולסלק אותם כשהם מגיעים לגדר? האצבע מאוד קלה על ההדק. הייתה תחושה גם שהדברים קורים מתוך תסכול.הם הורידו ארבעה חיילים, חדרו למוצב (העד סיפר קודם בעדותו על חדירת מחבלים למוצב בעזה והריגה של 4 חיילים), אז בואו נפרק את התסכול בצורה אחרת. לדעתי כל עופרת יצוקה זה מה שהיה, אף אחד לא ידע מה המטרה. היה לנו מקרה אחד,נדמה לי ב- 2001, עשינו אימון ניווטים עם הג'יפים באזור צומת שוקת ועשינו חנייה,הפסקת צהריים. הגיע נער, רועה צאן עם הכבשים שלו. אחד החיילים בפלוגה, טיפוס נאלח, החליט שהוא חומד לו לצון. ניגש לעדר, לקח כבשה והתחיל ללכת לכיוון הג'יפ כאילו הוא עומד לקחת אותה. הילד, בן 12-13, נכנס להיסטריה כי הוא היה בטוח שלוקחים לו את הכבשה. הוא רדף אחרי החייל ובכה. החייל מתנער ממנו וממשיך כאילו הוא רוצה לנסוע. החבר'ה צוחקים ואני חטפתי ג'ננה. אני יודע ערבית יותר טוב מחיילים אחרים, למדתי באוניברסיטה, אני מבין מה הילד אומר. הוא התחנן, תחזיר לי את הכבשה, זה שלי. הוא כנראה גם פחד מאבא שלו. התעמתי איתו והתחלתי לצרוח עליו להחזיר את הכבשה. בסופו של דבר הוא החזיר לו את הכבשה.