תודה על תרומתך לשוברים שתיקה
בחרו סכום:
25
50
100

250
500
1,000
או הזינו סכום:
ש"ח
אירו
דולר
פאונד

תשלום באמצעות Paypal / כרטיס אשראי
חד פעמי
חודשי
המחאות

המחאות לפקודת "שוברים שתיקה" ניתן לשלוח ל:

"שוברים שתיקה"
ת.ד. 51027
ת"א 6713206

העברה בנקאית

ניתן לבצע העברה בנקאית לחשבוננו:

חשבון 340219 בסניף 608 (ארלוזורוב) בבנק הפועלים

זיכוי מס בארה"ב

ניתן להעביר תרומה דרך החשבון שלנו ב"קרן החדשה", לקבלת זיכוי מס על תרומות בארה"ב: לחצו כאן

לזיכוי מס באירופה צרו עמנו קשר במייל info@shovrimshtika.org

לפרטים נוספים

info@shovrimshtika.org

הרשמה לניוזלטר
שלח
צפו בניוזלטרים קודמים
תפריט
ניוזלטר Twitter Facebook YouTube
חיפוש מתקדם
קטגוריות דרגות יחידות איזורים תקופות
אגוזאוגדת איו"שאוגדת עזהאוגדת עזה, חטיבה דרומיתאחרביסל"חבית המשפט הצבאיגבעתיגבעתי, גדוד רותםגבעתי, גדוד שקדגדוד 5033 (מילואים)גדוד אב"כגדוד ארזגדוד חרבגדוד חרובגדוד לביאגדוד נחשוןגדוד קרקלגדוד שמשוןגדס"ר נח"לגדס"ר צנחניםגולניגולני, גדוד 12גולני, גדוד 13דובדבןדובר צה"לדוכיפתהמינהל האזרחיהנדסה הנדסה, גדוד 601הנדסה, גדוד 603הנדסה, גדוד 605חטיבה 5 (מילואים)חטיבת כפירחטמ"ר אפריםחטמ"ר בנימיןחטמ"ר הבקעהחטמ"ר יהודהחטמ"ר עציוןחטמ"ר שומרוןחי"רחיל האוירחיל החינוךחיל היםחילוץ והדרכה (פיקוד העורף)חרמ"שחרמ"ש חטיבה 401חרמ"ש חטיבה 7יהלוםימ"סמ"צ מעבריםמג"במגלןמודיעיןמודיעין קרבימילואיםמילואים - גדוד 7490 (נשרים מגמלא)מילואים - גדוד חרמ"ש 8104מילואים - חטיבת אלכסנדרונימילואים - חטיבת ירושליםמילואים - פיקוד העורףמשטרה צבאיתנ"מנח"לנח"ל 50נח"ל 931נח"ל 932נח"ל חרדיסחלבסיירת יעלסמו"ר (יהלום)עוקץעורב נח"לעורב צנחניםפיקוד דרוםפלח"ן גבעתיפלח"ן נח"לפלח"ן צנחניםפלס"ר גבעתיפלס"ר נח"לפלס"ר צנחניםפלס"ר שריון 401פלס"ר שריון 7צנחניםצנחנים 101צנחנים 202צנחנים 890קרקלשח"םשייטת 13שלדגשריוןשריון 188שריון 401שריון 500שריון 7שריון 7, גדוד 75שריון 8, גדוד 455 (מילואים)תותחניםתותחנים - איכוןתותחנים - רוכב שמייםתותחנים 402תותחנים 404תותחנים 405תותחנים 411תותחנים 55תותחנים 9305 (מילואים)תותחנים MLRSתותחנים מורןתותחנים מיתרתצפיתנית
שדות חיפוש חופשי
קטגוריות
דרגות
יחידות
איזורים
תקופות
עדויות טקסט זקן שפשוט משתין, או ילדים קטנים שבוכים. לא משהו שיותר מדי זעזע אותי בזמנו
מספר קטלוגי: 25614
דרגה: סגן
יחידה: צנחנים
אזור: אזור רמאללה ואל בירה
תקופה: 2001 - 2005
סיווג עדות לפי קטגוריות:
[    ]
שירתת בשטחים?
בוא/י לדבר על זה!
חיילים וחיילות ששירתו במגוון תפקידי לחימה ותומכי לחימה בשטחים - בואו לתת עדות, בפנים גלויות או מבלי להיחשף.
בואו לשבור שתיקה.
למתן עדות ומידע נוסף:
info@shovrimshtika.org
73  צפיות    0  תגובות
זקן שפשוט משתין, או ילדים קטנים שבוכים. לא משהו שיותר מדי זעזע אותי בזמנו
דרגה: סגן
יחידה: צנחנים
אזור: אזור רמאללה ואל בירה
תקופה: 2001 - 2005

מה היה סוג הפעילות, מה היה הרציונל, מה הייתה המשימה, איך עשיתם אותה?בוא נגיד ככה – כשאני הייתי חייל חשבתי שיש הגיון מאחורי הדברים. כשנהייתי מפקד הבנתי שאין ממש היגיון מאחורי הדברים. הבנתי שהרוב מונע מסיבות פוליטיות, ואם יש לך סד"כ (סדר כוחות) אז מוצאים פעולה. באותה מידה, אם לא יהיה הסד"כ אז פשוט לא יוציאו אותה. זה לא מה שחייב לצאת, זה לא מה שצריכים שייצא, זה משהו שאם יש את האנשים אז יהיו גם את המשימות. יהיה למה להוציא אותם. אני זוכר מיפויים שעשיתי בתור קצין. סתם, זה מיפויים שאחרי זה מה עושים עם הדפים האלה? הם לא יעברו לגדוד הבא. לא יעברו לפלוגה הבאה שתגיע לאותו מקום ויצאו למיפויים באותו זמן. אתה נכנס לבתים, אתה רואה אנשים שמשתינים מפחד. פעם אחת זכורה לי שפותחים את הדלת, במקרה זה היה דלת של שירותים כי זה בתים בכפרים האלה, כל בית במקום אחר, זה היה בקו עפרה. זה היה עם החיילים של המסלול אבל נסענו לאזור. אתה רואה... דברים שאתם בטח שומעים הרבה. זקן שפשוט משתין, או ילדים קטנים שבוכים. לא משהו שיותר מדי זעזע אותי בזמנו, אבל...לא הרבה דברים זעזעו אותי בזמנו. לא יודע מה אתם מחפשים כאן, אבל אם יש משהו שאני חושב שאני יכול לדבר עליו, משהו שדיברתי עליו עכשיו עם חברה שלי רק... מבחינתי זה שבירת הרוח. כי אני התגייסתי לצבא, סיימתי תיכון ב***, אמרתי מה, אני אלך לצבא... עשיתי לפני זה גיבוש צנחנים והתקבלתי, אבל לא הייתה בי את אהבת הקרב או משהו כזה. הלכתי למכינה קדם צבאית ואז נכנס בי הרבה... לעזור, להיות קצין, ללכת ליחידה מובחרת, אחרי זה ללכת לגדודים, מסלול, לתת מה שאני יכול, להגן על המדינה, להגן על המשפחה, הצביון היהודי. כל הזמן בצבא הייתי רושם מה הציונות צריכה כדי להשתנות, ציונות רוחנית. ובצבא בסופו של דבר המסלול זה מה ששחק אותי, הקו זה מה ששחק אותי. הגעתי גם מאוד במורל גבוה לטירונים והייתי מדבר איתם כל יום, כל שבוע על המדינה, מה צריך לעשות, והמנהיגים של הדור הבא. והמחלקה שלי הייתה המחלקה הכי טובה בפלוגה, אולי גם בגדוד. כשהגענו לקו זה התפרק כי אני אף פעם לא עשיתי קו לפני. הייתי די המום לראות את הדברים שעושים. את הארבע-ארבע, שמונה-שמונה (שמונה שעות שמירה, שמונה שעות פעילויות אחרות ומנוחה), את המשימות השטותיות. לא היה בי מספיק רצון לעשות את הדברים ועדיין חשבו שאני קצין טוב, כנראה מכוח האינרציה, והעבירו אותי לפלוגה הוותיקה, אבל לא הייתי שש אליי קרב בזמן הזה. וכשסיימתי כבר לא נשארו בי בכלל רגשות, אכפתיות. יצאתי מהצבא, זרקתי את החברה שהייתה איתי כבר ארבע וחצי שנים כי לא הרגשתי כלום. אני זוכר את עצמי מאוד אבוד בתקופה הזאת, בלי אף אחד שמסוגל לעזור לי.

בוא נחזור רגע לבית אל, לשלב שיצאת עם החיילים של המסלול לקו בפעם הראשונה. אמרת שזאת הייתה חוויה מכוננת באיזשהו מקום מבחינת המשימות השטותיות. איזה משימות היו? סתם. להיכנס לכפר, לעשות רעש. לשים כל מיני מטענים כאלה קטנים, לפוצץ אותם. לעשות את המיפויים שדיברתי עליהם. כל השמירות המיותרות, שהיו שמים שומרים בכל מיני מקומות ואם לא היו מספיק אנשים אז היו מורידים את זה. בעיקר סתם, להסתובב בכפרים. וכשהיה נגיד, יותר מאוחר, בכפרים האמיתיים, שהיה בהם נשק, והיו שם מחבלים לא נתנו להיכנס מסיבות פוליטיות כי בדיוק היה הסכם שלום, כשדיברו על שלום עם אש"ף. אז היית תמיד נכנס לכפרים השקטים והיית תמיד מטריד את אותם האנשים. זהו.

כשאתה אומר מטענים מה זאת אומרת? לבנות חבלה? כן.

ואיפה מפוצצים אותם, בתוך הכפרים? בדרך כלל מחוץ לכפר באיזה מבנה אבן או באיזה שטח פתוח. לא זכור לי שבתוך הכפר פוצצנו. מתחת לכפר, ליד הבתים הראשונים כן.

ואת המיפויים, מי בעצם היה בוחר את הבתים שעושים בהם מיפויים? הייתם מקבלים רשימה? כן. ממה שנקרא המודיעין, קצין המודיעין היה נותן רשימה.

ואיך זה עובד? אתה מקבל מפה? יוצא עם החיילים? כן. איך עובדים המיפויים? מקבל מפה, מקבלים בתים מסוימים. בשביל המפקד זה אתגר כי אתה צריך למצוא את הבתים בדיוק, לנווט אליהם, כי אתה לא נכנס עם הרכבים לכפר בדרך כלל. זהו, אתה מקבל את הזה, נכנס ל... מגיע לבית. דופק בדלת: "איפתח אל באב ג'יש" ("פתח את הדלת, צבא" בערבית). אם אין אף אחד בבית אתה יכול, יש לך את האפשרות לפרוץ לשם, אם אתה מסוגל, כדי לבדוק מי יש בבית, מה יש בבית, אולי הם מסתירים אמל"ח (אמצעי לחימה)... נכנס לבית, מישהו אוסף את כל המשפחה, מכוון נשק או נמצא איתם – זה תלוי במפקד אני מניח. ואחרים מסתובבים בבית, מסתכלים בכל הארונות, מתחת למיטה, כל המקומות כדי למצוא משהו. ועוד מישהו פשוט מצייר את כל הבית. ואז אומרים שלום.

והיו מקרים שלקחו מזכרות? לא שאני הייתי. היה מקרה פעם אחת, כשרק הגעתי ל[פלוגה ה]וותיקה. כשהגעתי לוותיקה היה לנו איזה מעצר. הגענו לבית, הוא היה נעול. פרצו את הבית, פרצו את הדירה, לא יודע למה כי היה ברור שאין שם אף אחד, הבית היה נעול עם שרשרת. נכנסנו לבית, הסתובבנו, בדקנו את כל הדברים, חיפשנו בתמונות. הייתה אולי אפילו תמונה עם נשק או נשק מצעצוע, כבר לא זוכר. בזמן הזה אני ומ"פ היינו בחדר, חיילים הסתובבו במטבח, לקחו סכינים מהמטבח והתאמנו בזריקת סכינים על הדלת, אחת הדלתות שם. וזהו. זה המקרה הכי חמור. אחרי זה המ"פ ואני יצאנו, לא אמרנו להם כלום כי הייתי חדש ולא בדיוק הבנתי. פשוט קצת החריבו שם את הדלת ושיחקו במה שהם רצו. לא מבין מה החיילים מרגישים אבל אני חושב שהם היו מאוד משועממים...

אמרת קודם שהיו שלושה סוגים של דברים שעשיתם: שמים את המטענים הקטנים, עושים מיפויים ונכנסים לכפרים לעשות רעש. מה זה אומר? אני קורא לזה ככה. זה אומר ללכת עם הסיור, להסתובב, להפעיל איזה סירנה, גם אם זה בלילה, להאיר עם הזרקור על דברים, לשים את הלבנות חבלה מחוץ לכפרים, להרים פצצות תאורה.

סתם באמצע הלילה בכפר? כן. להסתובב, מה שקרוי "להפגין נוכחות".

שמה המטרה של זה? כשמו כן הוא. להפגין נוכחות. לי היה מאוד קשה כי כשהגעתי מהרקע של סיירת צנחנים לא מצאתי טעם בכל הפעולות האלה והייתי מתנצח עם המ"פ. בסופו של דבר פשוט ביצענו את זה. זה גם מה שגרם לי להגיע לכזה מצב של אפתיות. אתה מגיע לשחיקה כזאת גבוהה שלא אכפת לך מה אתה עושה, לא אכפת לך במי אתה פוגע. סיפרתי קודם על חיילים שהיינו בבית והם זרקו סכינים על הדלת כי הם היו משועממים, סכיני מטבח שהם מצאו וסכיני הטלה שהם הביאו. אנשים שקמלים כל יום. אנשים שמאבדים את הסיבה, אם בכלל הייתה להם סיבה, למה הם הגיעו לצבא. שלא מבינים למה הם עושים את הדברים, שמתייאשים ממה שהם עושים. שמאבדים כל רגש. נהיים אפתים לדברים. כבר לא אכפת להם מה הם עושים, במי הם פוגעים, כמה. הם רוצים להעביר את החרא שלם גם למי שמסביבם.