בכניסה לקסבות של חברון, היה מקרה אחד, זה היה בערב. מתנחל שעבר ליד חנות, סוג של סופר קטן, מכולת, פשוט לקח סוג של אבן, זרק לו לתוך החנות, ניפץ לו את השמשה והמשיך. סתם עשה נזק. הבן אדם בחנות יצא, צעק עליו אבל לא עשה כלום, אפילו לא יצא מהסף של הדלת שלו לבן אדם שהלך בכביש.

והיה לכם איזושהי שיחה עם המפקדים לגבי מה מותר ומה אסור מבחינת המתנחלים?אף אחד לא יזם אתנו שיחה, זה בטח לא עלה לרמת נוהל. כחייל ראיתי שיש להם הרבה כוח והם בגדול באמת עושים מה שבא להם. זה התבטא בדברים הכי פשוטים. היה איזה יום שאמרו לנו למנוע ממתנחלים להתקדם מהצומת הזה לכיוון הקסבות, ללכת ישר. באנו ואמרנו להם 'תקשיבו, לא נכנסים לכאן עכשיו'. הם התייחסו לזה בגיחוך, הם פשוט המשיכו, הלכו, היה להם הנשק שלהם, הם הרגישו בטוחים, הם לא מרגישים שאנחנו צריכים לשמור עליהם. גם ברמה הכי בסיסית לא הייתה לנו שום מרות לאכוף עליהם, אז גם לא במקרים שהם עשו דברים שאני חושב שהם נוראים.

הם היו נכנסים לתוך הקסבה?כן, הם היו נכנסים. פעם אחת היינו בצומת והגיעה חבורה של ילדות בנות 12. הן היו מגיעות לשם, אנחנו שמרנו בצומת והן היו מורידות נעליים וזורקות על ערבים שעוברים שם ברחוב, לוקחות את הנעליים, זורקות חמישה מטרים, לוקחות ואוספות את זה.

ילדות בנות כמה?12,13,14 לא יותר מזה.

וכל מה שיש לכם לעשות זה לעמוד ולהסתכל?כן, אז אני זוכר את עצמי מאבד שליטה ואומר להן 'אתם נאציות', התנהגתי די באגרסיביות, דחפתי אותן. היום זה נראה לי הדבר הכי רגיל לעשות לילדות שזורקות נעליים על ערבים אבל זה היה משהו שלא עושים, אתה לא סתם דוחף ילדות. דחפתי פיזית אותן... זה הרגיש כאילו אנחנו מאבטחים את המתנחלים, שזה היה קצת מדכא לאור מה שהם עשו. די מהר הרגשתי שאני הרבה יותר שם לשמור על הערבים מעל המתנחלים. זה היה משהו מאוד חזק, ואני בטוח שגם חיילים אחרים שהיו בחברון הרגישו את הקטע הזה. הערבים שם – אני ראיתי פחות אלימות מצדם.