היה מקרה שהמון כלי שיט רדפו אחרי להקת דגים למצרים והם עברו את הגבול לתוך מצרים. לא רק שהם עברו את הגבול, חלק מהכלים אפילו היו בתוך מצרים. אי אפשר להיכנס לאזור המצרי, זו פגיעה בריבונות. המצבים האלה מכעיסים מפקדים בים ואת המפקדים הבכירים בחוף, כי יש מתח בין האכיפה בפועל שמתבצעת שהיא לא מושלמת אף פעם לבין מה שאנחנו אמורים לעשות.

מה במקרה שם עם המצרים? הם הניחו המון כלי שיט לא מאוישים בשטח הסגור ובתוך מצרים. מפקד הפלגה הפליג על הספינה. באותו זמן חשבו מה לעשות עם אותם כלי שיט, כמו שאמרנו, הם לא היו מאוישים. החליטו לקחת סירה שהיינו בטוחים שהיא לא מאוישת ולירות עליה במטרה לפגוע בבלוני הגז ולשרוף אותה. ככה חוסכים בתחמושת בניסיון להטביע את הסירה.לפני כן עשינו "וידוא" שאין שם אף אחד: הארנו עליה עם זרקור, קריאות, לנסות לטלטל, להגיד "אם יש שם מישהו – צא מהסירה". הכול נעשה בעברית. הסטנדרט הוא שיש דוברי ערבית בספינות אבל בפועל היו ארבעה דוברי ערבית על כמות גדולה של ספינות. נכון שהם אמורים להכיר את הנוהל והם לא תמימים, הם מכירים את הסיטואציה. הם בדרך כלל לוקחים את זה למקום האמיץ ביותר ומקווים שהדבור יעזוב אותם. אולי הם יצליחו לתפוס כמה דגים ברשת. בפעם ההיא, לא נראה היה שיש שם מישהו בסירה. לא הייתה לנו יכולת לבדוק את העניין עד הסוף, אלא אם תעלה חייל לסירה ושהוא יחפש. החלטנו שאין אף אחד. קיבלנו אישור לירות כדי להטביע אותה. חייל אחד ירה בנק"ל, אחרי כמה יריות יצא מישהו עם רגל מדממת, פגענו בו ברגל. זה הכול לפי הנוהל, אין פה שום דבר חריג. דרדרנו את האירוע לפי מה שמוגדר, אתה לא יכול להבטיח שאין שם אף אחד. לא היה שום חשד בפעולה חבלנית.

לא היו התראות. לא היו התראות וגם בשטח ההתנהגות הייתה התנהגות של דייגים. רצינו רק להרתיע, שאותו "ראיס" יראה את אחת הספינות שלו עולה באש, ולא ייקח את הסיכון שוב.

מה קרה עם הבחור הזה בסוף? הוא צלע, אסף את העוגן, הגיע הראיס, אסף אותו ואת שאר הסירות והאירוע נגמר.

כשראיתם אותו, עצרתם אש וחיכיתם בזמן שזה קורה? כן. כולם היו קצת המומים כי יצא משם פתאום אדם כשהיינו משוכנעים שאין שם אף אחד. שוב, המטרה היא שהשטח יהיה נקי, לא רצינו לירות בבן אדם. מבחינתנו לא היה שם אף אחד.

היה תחקיר על המקרה הזה? לא.