ראית מקרים של ביזה במחסום, למשל? לא ממש ביזה. היה מקובל בהתחלה העניין של בקשיש, משלמים לך במסבחות(מחרוזות תפילה), בפאקטים, שוקולדים, מה שאתה רוצה – מביאים לך.

אתה מבקש כאילו? כשיש מחסומים סדירים, עוברים אותם אנשים כמעט כל יום, מקובל כדי שלא יהיה יותר מדי בלגן, הם יודעים שאנחנו חבורה של ילדים והם משחדים בכל מיני שטויות.

פיתות? גם.

זה מסתובב בפלוגה? מסבחה אתה יכול להכניס לכיס. שמעתי גם על אנשים שדפקו די.וי.די ברמאללה. זה הכול מזכרות מהשטחים. לפני זה, בתקופה של התאג"ד (הכוח הרפואי הגדודי), של הפיגועים, אפשר לסכם את זה בעניין של מראות קשים, לטפל באנשים שנפצעו בפיגועים. הכי נורא ששלחו אותנו לפיגוע של מילואימניקים, היו עשרה שנהרגו, חבר'ה שלנו גם עברו את זה בעין עריק,הם ראו את חברים שלהם, אנשים שעשו איתם מסלול, אנשים שאתה מכיר במשך הרבה זמן, פתאום הם מתים.

איך זה השפיע על אנשים אחרים? לא יודע אם זה כל כך משפיע. אני אגיד לך את האמת, זה היה כל כך אינטנסיבי התקופה הזאת אתה לא מספיק לחשוב להתבאס על משהו ולאכול סרט, ומייד אתה עובר למשהו אחר. אתה כל הזמן busy. שוב, בקטע שאתה בן 19 ואתה מרגיש סוג של אדון עולם, לא יודע מאיפה הגעת, אתה צעיר והמוח שלך מסובב מהאדרנלין,אתה לא חושב על זה בקטע של מסוכן. לא תפסתי אף פעם מצבים כאלה כמסוכנים.בגלל זה גם הייתי נכנס למצבים כאלה מראש. אף פעם לא תפסתי את זה כמסוכן,אלא שיש לי השגחה. אני לפחות, הייתי בסרט אחר לגמרי.

אתה מספר, בשכם, על אנשים שהביאו די.וי.די. לא, זה היה בחומת מגן, הקש בדלת, עוברים מבתים לבתים. בתאג"ד לא עשינו את זה, אבל הפלוגות כן עשו את זה. הם עברו מבית לבית. אנחנו היינו בדברים אחרים של חפ"ק של פעילויות ופיצוצים של בתים של מחבלים, זה בתור תאג"ד. אבל החבר'ה של הפלוגות, אני יודע כאילו, איזה דברים הלכו שם, אין מה לעשות, הייתה שם "גרידיות" מסריחה. זה ידוע ש...לא זוכר אפילו איך המפקדים התייחסו לעניינים האלה. באמת לא זוכר. אלה דברים שנעלמו לי...