עדויות 
מדיה ותוכן 
כבר אני רואה שמפוצצים אותו 
אתה היית מהתופסים? לא, מי שאנחנו תפסנו היה מישהו אחר, אין לי מושג מי הוא היה,אין לי מושג. הגענו לבית של פתחי נג'ר, זה היה איזה חצר שם ביטא. פתחי היה בידיים של הקשר מג"ד, כבר אני רואה שמפוצצים אותו, מרביצים לו, גם הקשר מג"ד, חיילים אחרים, לו ולעוד אנשים אחרים שאזוקים וקשורים בפלנלית. ואז העבירו אותם לאיזשהי מעין רחבה פתוחה כזאת עם כל העצורים, איזה שישה-שבעה-שמונה יושבים שם על המדרגות, כולם אזוקים ועם פלנלית. המוני חיילים, בערך כל שתי הפלוגות שהקימו את הגדוד הזה בערך היו שם, מסתובבים, מדי פעם איזה חייל צעיר עובר ליד אחד מהם, בעיקר ליד פתחי, בועט בו, נותן לו איזה אגרוף, מוריד לו איזה סטירה. בינתיים כולם באמת באיזשהי אקסטזה. איזה מכונית מתקרבת, איזה מישהו רץ אליה, רץ אליה, דופק את הקנה שלו לתוך המכונית ומתחיל לצרוח להם שאם הם לא נוסעים הוא יורה. אלה ברחו כל עוד נפשם בם, כמעט התרסקו בעוד איזה מכונית שהגיעה. ואז באיזשהו שלב מישהו הגיע אלי, איזה חבר מהמחלקה שלי, שואל אותי: "נו, הרבצת כבר לפתחי?". אני עושה לו: לא. עושה: "אז קדימה, קדימה, אל תהיה כזה שמאלני". טוב,אני הולך לשם, בועט בפתחי, בועט לו בגב. אתה מבין? אפילו כשהוא עם פלנלית ואזיקון, לא הצלחתי להביא את עצמי ליותר מלבעוט לו בגב. הוא פלט אנקה כזאת ואני הייתי מאוד מרוצה מעצמי, כמו כל שאר האנשים מסביבי. באיזשהו שלב, המג"ד מגיע לקמב"ץ (קצין מבצעים) ושואל אותו: "תגיד לי, למה פתחי נג'ר יושב על הרצפה?". אז הקמב"ץ שואל אותו מה זאת אומרת. הוא עושה לו: "תביא, למה שיהיה לו נוח?". אז הקמב"ץ הולך, הולך,הולך, חוזר עם ערימה של קוצים, מניח את זה ומושיב את פתחי על זה לקול זעקותיו. אחר כך העמיסו אותם על ספארי (משאית צבאית ממוגנת), ואנחנו היינו איתם, אני ועוד כמה חיילים, ונסענו איתם חזרה לפלוגה שלנו. ומשם, אני לא יודע, בטח היו אמורים להעביר אותם לחטיבה או משהו או שהשב"כ בא לקחת אותם,אבל קודם כל הם היו צריכים להגיע אלינו לפלוגה. במהלך כל הנסיעה האנשים שאיתי בספארי מפוצצים אותם, מפוצצים אותם,את כולם, ללא יוצא מן הכלל. עד שהם מורידים לאיזה אחד בעיטה ומישהו אומר להם, אחד מהחיילים אומר להם: "לא, אל תרביצו לו,זה המשת"פ". חלק מהחיילים מתקשרים לאבא שלהם, מספרים לו: "הנה, אבא, תפסנו את פתחי נג'ר, רוצה לשמוע אותו צורח?",ובועט בפתחי נג'ר. בשלב הזה אני באמת כבר, שוב, בלי שום עניין אידיאולוגי, כבר לא יכול לשמוע את הצעקות האלה יותר, ואומר להם: נו חלאס כבר, מספיק. הוא אומר לי: "די, די כבר להיות כזה שמאלני, הוא רוצח", הוא פה, הוא שם, הוא זה. אנחנו מגיעים לפלוגה, הסרס"פ (סגן רב סמל פלוגתי) עומד בחוץ, מסתכל עלינו.הם מיד מספרים לו: כן, תפסנו את פתחי נג'ר, תפסנו את פתחי נג'ר. הוא עולה פנימה, מפוצץ את פתחי נג'ר. הוא בועט בו או לא יודע, נותן לו מכה. האמת היא שבשלב הזה אני כבר לא הייתי בספארי, רק ראיתי אותו נכנס ושמעתי מישהו צועק מבפנים.
שזה לא הסרס"פ. לא לא, זה היה אחד מהעצורים, אני לא זוכר. אתה יכול לשמוע לפי, אתה יכול לשמוע. הוא יצא החוצה. בשלב הזה הגיע המפקד מחלקה שלי, הוא עלה ושמע – הוא שמע או לא יודע, ראה – שהם חוטפים מכות. והוא עלה וצעק עליהם, על החיילים, ואמר להם שזה לא ערכי, ואמר להם שחסר להם אם מישהו מהם מרים יד על אחד מהעצורים עוד פעם.
מי אמר את זה? זה המפקד מחלקה שלי. אז זהו, בזה מסתיים הסיפור. אף אחד לא העיז להרים עליו יד אחר כך.
בגלל מה שהמפקד מחלקה אמר? כן. ובשלב, מאוד מהר אחר כך, אני חושב שגם מישהו הגיע ולקח אותו, השב"כ או משהו כזה. או שפשוט אני לא הייתי כבר מעבר לקטע הזה ואני לא יודע מה קרה.
מה הדיבור היה אחרי זה? אנשים היו באקסטזה. בכללי אנשים היו, כל הזמן הייתי עובר ליד חדרים נגיד ושומע את השיחות מחסומים, שאנשים מספרים: כן,עשיתי זה ועשיתי זה, וסיפרו על איזה בחור שאיזה כמה חבר'ה שקשרו, לא זוכר מה הם עשו, קשרו מישהו עם אבנים, משהו כזה, והכריחו אותו לרוץ, בחור פלסטיני. ופעם אחרת הם דחפו אותו לתעלה והכריחו אותו להתגלגל בבוץ וכל מיני דברים כאלה. אבל הדיבור היה, אתה יודע, אקסטזה. זה לא משהו שפסק אחר כך,העצירים היו מוכים בצורה שיטתית גם כשאף אחד לא ידע מה הם עשו. האירוע של פתחי זה היה הפעם הראשונה שאנחנו תפסנו מבוקש, אותו בן אדם שתפסנו ממש לפני זה.
אותו בן אדם שתפסתם ישר קיבל מכות? כן, כן.
הוא לא קשור לפתחי? או שהוא כן, אנחנו לא יודעים. אני לא יודע.
מדיניות פרטיות ותנאי שימוש