יש המון מקרים שאני לא יכול להיכנס לפרטים עמוקים, מקרה נוסף שנחרט בזיכרוני, זה הקש ששבר את גב הגמל, הייתה הפגנה בא-ראם ביום שישי של פלסטינים וישראלים, הייתי עם הגל"ב [ג'יפ לסיור בטחוני]. היינו בתוך בסיס בא-ראם, בסיס קטן כזה, חצי פלוגה הייתה בפנים. הייתה הקפצה. יום שישי אחר הצהריים נסענו. הפגנה רגועה, הולכים על הכביש, מלא ילדים ומשפחות. הפגנה נגד הכיבוש. זה היה לפני הגדר, בשנת 2001. אני והמפקד עומדים וההפגנה מתחילה ללכת והמפקד שלי אומר להם:"בבקשה לא לחצות את הקו הזה", בנחמדות, זה היה על הכביש הראשי בתוך אר-רם. הם עברו את הקו הזה. הם היו מאות אנשים. הם יצאו ממחסום קלנדיה פנימה. הוא נתן להם לעבור ואז הוא שלח אותי, ומאה-מאתיים מטרים מאחורה היו מג"בניקים ואני מגיע ואומר להם שההפגנה מגיעה. הם מתלהבים ומוציאים את הארגזים של רימוני ההלם והגז, יוצאים החוצה ומתחילים לזרוק. ואני בדרך מהם למפקד שלי, כולנו התמלאנו גז. ישר התחילו לזרוק רימוני הלם, נפלה אישה זקנה על הרצפה, התפוצץ לידה רימון הלם והיא התעלפה. המפקד שלי שלח את החובש, הפלסטינים אמרו לא לגעת בה, אני הולך למפקד שלי ושואל אותו למה הם זרקו גז, הרי לא קרה כלום, אנשים הולכים על הכביש, הכול היה בשליטה. יש אותנו וגל"בים בכוננות. וכמה ישראלים צעקו עלינו:"נאצים, נאצים...", ממש התבאסתי ואמרתי למפקד שלי שאני לא מוכן להשתתף. המג"בניקים התחילו, הם אלה שזרקו את הכול. ישר זה התפתח לאבנים ותוך כמה דקות, גל"בים אחרים הגיעו. אתה זוכר שירו 0.25? – בלבנון היו יורים למנורות ובאינתיפאדה השנייה ירו את זה על ילדים זורקי אבנים?

מה זה 0.25? M16 שיורה כדורים קטנים-קטנים.

0.22?0.22. המג"ד אמר לי לירות ולא הסכמתי. הוא נתן את זה לאחד שאוהב לירות. הגל"בים שהגיעו, רואים שזורקים אבנים ואין להם מושג מה קרה לפני כן. הם ישר שוברים כדורי גומי ושמים אחד [ירי של כדור גומי בודד הוא קטלני]. אני אומר להם "אני פה מהתחלה, הם לא עשו כלום, זה המג"בניקים התחילו". אני אומר את זה לחברים שלי, הם יודעים שאני לא מבלף להם. הם אומרים לי "מה זה משנה? יפה נפש! מתחילים לירות. הגיע המג"ד עם הנהג שלו ונכנסתי לגל"ב ואמרתי שאני לא עושה שום דבר. המ"פ שלי מביא לי גז ואומר לי לזרוק. אני אומר שאני לא זורק. בסוף זרקתי, פותח את החלון ומולי שלוש מצלמות. זרקתי עליהם, בתנופה. אמרתי לנהג לעצור ויצאתי החוצה ואמרתי "sorry". הנהג של המג"ד מגיע ואומר לי "פוצצתי אותם". הוא מביא את הנשק שלו שהיה מלא דם בקת, הוא פשוט הרביץ עם הקת לאנשים. יום למחרת הייתה תמונה בעיתון. בידיעות. החובש שאיתי קיבל אבן בראש והתעלף. המג"בניקים זרקו את הגז, הם התחילו לזרוק אבנים, אבן אחת פגעה בחובש והרימו את הסף של האלימות ומייד כל הגל"בים הגיעו.

כמה גל"בים? שלושה-ארבעה, לא זוכר בדיוק.

איך עלתה רמת האלימות? ירו ישר. מרגע זה ירו 0.22.

זה חי. נכון, הביאו תגבור, פצעו שם שלושים ושלושה אנשים תוך כמה דקות. אני ראיתי את ההתחלה וזה לא היה קשור בכלל. מאותו יום ירד לי, באתי למפקד שלי ואמרתי לו "קח את הנשק".

אמרת שנכנסתם לבתים ולקחתם מסבחות [מחרוזות]. מה היה שונה הפעם? אתה רואה אנשים נפצעים בלא עוול בכפם. הם הלכו ופשוט ירו עליהם. המ"פ שלי הסכים איתי, הוא היה איתי וראה שהמג"בניקים התחילו. שאלתי אותו למה השימוש בכוח, הוא אמר "מה אתה רוצה? החבר שלך נפצע". החובש נפצע אז מותר להראות להם שהם פגעו אז נראה להם: "פגעתם באחד מאתנו? אז הכל מותר". זו הייתה ההרגשה. זה היה מזעזע. גם למחרת, בכל העיתונים בארץ היו תמונות. יש לי את התמונה של זה בספר מסלול.

מה חשבו על זה אחר כך בפלוגה? מה אכפת להם? אני אמרתי לכולם מה שקרה, אמרו לי "מה אכפת לך? מה זה משנה"? מה זה משנה מי התחיל.

בשלב הזה הרגשת לבד? כבר לא היה אכפת לי. לבד מהבחינה הזאת שלאף אחד לא היה אכפת, חפ"שניקים [חיילים פשוטים].