איך זה מרגיש לבוא ולפוצץ בית של משפחה?אני חושב שכל הבתים הראשונים שפוצצנו היה אקשן ונקמה. עד הבית שממש נכנסתי והרגשתי שאני נכנס לבית של דודים שלי כי הוא נראה בדיוק אותו דבר. שתי חדרים של ילדים עם מיטות כזה של ילדים, סדינים של ילדים, ארון מפוצץ בבגדים של ילדים חמודים כאלה, הכול ורוד, ירוק. מטבח כזה, אני מסתכל על הגז ואני רואה קפה ומרק. אתה אומר כאילו לפני יום יומיים היה פה בן אדם שהכין את האוכל שלו בכיף. עשה מה שאנשים עושים. אתה נכנס לחדר של ההורים, מיטה זוגית, והכול שם חליפות, אתה יודע, חולצות מכופתרות. ואז אתה מפוצץ את הבית הזה ואתה מבין כאילו, שזה כמו שיפוצצו את הבית שלך ולא יהיה לאן לחזור אליו. ואז פתאום זה כזה, מקטע שאתה הופך מגניב, זה לא כזה מגניב, אבל אם צריך לעשות את זה, אני אעשה את זה. אבל אתה מרגיש רע, אתה מרגיש רע. אתה מתחיל להרגיש את ההשחתה של הנפש, שאתה עושה משהו רע. שעד עכשיו הגנת ועשית מעשה ציוני ונאצל, ופתאום אתה מרגיש שאתה עושה משהו שצריך לעשות אותו אבל הוא לא טוב לא לך ולא לנפש ולא למדינה שלך.