היו ימים שהם (הפלסטינים) קצת איבדו את זה בתרקומיא ואידנא. היינו תופסים הרבה דברים חשודים במחסומים, היו זורקים עלינו אבנים בלי סוף, ו[המפקדים] רצו להשליט נוכחות. אז היו [עושים] "הפגנות נוכחות" באידנא ותרקומיא – נכנסים באמצע הלילה וזורקים מלא רימוני הלם. [אתה] נכנס באמצע הלילה להפגין נוכחות, זורק רימוני הלם, עושה בומים קצת, קצת אזעקות של מכוניות מצפצפות. פותח את החלון, זורק קצת מאחורי האוטו, זורק על הכביש, נוסע. זהו, אף אחד לא מת.

כמה זמן לוקח סיבוב כזה? חצי שעה. נכנסים, יוצאים. רכב אחד – סיור, חפ"ק (חוליית פיקוד קדמית), לפעמים שניהם ביחד. זה גם לא היה [רק] למטרה הזאת בדרך כלל. אתה יודע מה זה זימונים? זה טרום מעצר. אתה נותן לו (לפלסטיני) מכתב, "אתה בא מוחמד, קח! בוא לחקירה אצל הקפטן של השב"כ". זימונים זה גם צ'יק צ'ק. בא, נותן את המכתב, יוצאים. בדרך החוצה [זרקנו] קצת רימוני הלם. לא נראה לי שמישהו נפגע מזה יותר מדי. זה לא הוגן להעיר אותם באמצע הלילה, מצד שני הם לא טלית שכולה תכלת. לא כולם לפחות.