[אתה רואה] אנשים שאם אתה תפתח קצת את העין ואת הלב, אתה תראה בני-אדם שהם כמונו, עם כמה דברים שונים. זה לא הפתיע אותי כי ידעתי את זה לפני, אבל דיברתי מלא עם העצורים. הכרתי בנאדם שהיה שף, ודיברתי אתו על המנות שהוא אהב הכי הרבה להכין. דיברתי עם בנאדם שאמר לי שהוא קומוניסט, דיברנו על זה. הכרתי בנאדם שהוא כמעט סיים תואר שני על אנטישמיות ואיסלאמופוביה. מלא אנשים שונים. אבל לראות ילד בן 14 שאתה יודע שברגע שהוא מגיע למעצר, רוב הסיכויים שהוא לא יוכל לעבור לעבוד בישראל, לא יצליח להתפרנס. או שהוא יעבוד בעבודה שיקבל 1,800 שקל בחודש, או שהוא יהיה מחבל. זה המקומות שהוא יכול להגיע אליהם. זה נורא עצוב. אבל אתה נמצא בתוך מערכת, אתה עושה אותו דבר כל יום, אתה מתרגל ואתה מפסיק לשאול את עצמך האם מה שאני עושה זה נכון. זה באסה כי עכשיו כשאני מדבר אתך, אני נזכר בדברים שקרו. נגיד עכשיו ששאלת אותי, מה ילד בן 14 לא יכול לראות את אמא שלו? כאילו בשבילי זה ברור שלא. אבל זה אנשים, זה ילד בן 14 ואמא או אבא שלא יודעים שמדינה זרה, הצבא שלה לקח את הילד שלך. זה חלק מהכיבוש, אין מה לעשות.