כל הספור של (מוצב) גפן זה שהיינו פלוגה ולפעמים היו מניידים אותנו למוצבים שונים אבל הכל היה פחות או יותר באותו אזור. בגפן עצמו לא היה שום חיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית. לפעמים היו פורצים לחממות וכן היינו רואים או לא היינו רואים אבל לא היה איזשהו חיכוך. בטח ובטח לא היה משהו שקשור לפח"ע (פעילות חבלנית עויינת). לפני האינתיפאדה הרצועה הייתה שקטה לחלוטין. מה שכן, היה את החממות של היישוב. אני לא זוכר בדיוק איפה זה היה. היה את העניין של הגדר שפשוט זה היה ממש מחריד, אנשים היו באים להיכנס והיה שעות מסוימות ואנשים היו רצים ומי שהיה מאחר אז לא היו מכניסים אותו.

זה לפני האינתיפאדה? זה היה לפני האינתיפאדה, במוצב גפן.

הפועלים שמגיעים בבוקר לעבוד בחממות צריכים לעבור בדיקה? כן, אנחנו היינו או מאבטחים של הבדיקה או שעושים את הבדיקה עצמה.

כשאתם הייתם מאבטחים, מי היה עושה את הבדיקה, הרבש"ץ? הרבש"ץ היה שם בהפקדה של תעודות. נכנסים ובערב מחזירים את התעודות. העניין הוא שפלסטינים שהיו מאחרים היו רצים לא היו מכניסים אותם. כאילו יש זמן קבוע לכניסה ופשוט היו סוגרים עליך את השער ולא היית מכניס והפלסטינים היו מאבדים יום עבודה.

וזה היה תלוי במי, מי החליט? הרבש"ץ.

בשעה תשע, תשע ורבע? כן. קצת יותר, לא זוכר בדיוק. זה כניסה של מאות פועלים. זה לא בעיה לדעת בדיוק איזה חממות אלה. אבל זה היה חממות ענקיות וכניסה של מאות פועלים.