היינו בתוך הבית עם מחס"ר (מחלקת סיור), והיה איזשהו חייל שהיה בש"ג. [בתדריכים] נתנו לנו הוראה שכל מי שנמצא באזור הוא מסוכן, הוא חשוד. אם זה רכב, בכלל כאילו לזמבר אותו בירי, כל מי שבעמדות. [היה מקרה ש]חייל שהיה באחת העמדות ראה מישהו זקן מתקרב, והוא צעק שמישהו זקן מתקרב. הוא לא ירה בו, הוא ירה לידו. מה שאני יודע כי בדקתי את זה, זה שאחד החיילים האחרים ירה בסבא הזה פעמיים. [התחיל] בלגן בבית, כולם עלו מהר על ציוד ורצו לצאת כי כמו שאומרים בצה"ל - לחתור למגע. אני עליתי למעלה לחלון כדי לראות מה קורה שם וראיתי שיש מישהו זקן ששוכב על הרצפה, ירו בו ברגל והוא פצוע. זה היה מחריד, הפציעה הייתה מחרידה, ובעיניי הוא היה נראה או מת או מחוסר הכרה. אז ירדנו למטה ואמרנו לכל הכוח הזה, שהם היו באמת לא נורמליים: "מספיק, אין מה לירות בו, תירגעו, הוא מת". והיה ויכוח [בין החיילים] "מאיפה אתה מבין בענייני מתים? מה, אתה דוקטור?" אחר כך יצא מישהו מהפלוגה שלי וירה בו עוד פעם, שזה כאילו מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. אני לא חושב שהיה מישהו במחלקה שלי שלא היה בהלם. אנחנו לא איזה חבורה של שמאלנים, פשוט למה? כאילו דחיל רבאק, למה היה צריך לירות בו עוד פעם? אחת הבעיות בסיפור הזה היא שלא היה על זה תחקיר שאני מכיר לפחות. לא דיברו איתנו על זה אחר כך שום מילה, לא אמרו לנו איך צריך לנהוג. אז אנחנו עשינו לעצמנו את המסקנות שלנו ששתי היריות הראשונות היו נכונות כי אם היה לו מטען מה היינו עושים?

למה זה היה בעצם?וידוא הריגה. אני לא קונה את זה. יוצאים החוצה [מעזה] והשאלה הכי מתבקשת זה אם הרגת מישהו? אין מה לעשות, אפילו אם תפגוש את השמאלנית הכי גדולה, בסופו של דבר היא תחשוב, יצא לך להרוג או לא? ומה לעשות שברוב החברה שלנו אנשים כאילו לוקחים את זה ככבוד. אז כל אחד רוצה לצאת עם התחושה של הסיפוק הזה. זה הכי זעזע אותי. יש לנו למשל בפלוגה אנשים שמסתובבים עם איקסים על הרצועה, זאת תרבות כזאת. אולי זה נשמע לכם כאילו אני מגזים, אבל... אני הייתי רוצה שהעניין הזהשל האיקסים, אפילו אם מישהו הציל עכשיו משפחה שלמה מישראל, שזה יהיה אסור.

* * * * * * * * * * * * *

ביחס לעדות זו הוגשה בשנת 2021 תביעת לשון הרע נגד שוברים שתיקה, על ידי שלושה חיילים שלטענתם היו חלק מהכוח הלוחם שהיה מעורב בשרשרת האירועים המוזכרים בעדות, ויוצגו על ידי ארגון הימין "עד כאן". שוברים שתיקה טענו כי מלכתחילה האירועים החמורים נושא העדות לא יוחסו לחיילים הספציפיים שבשמם הוגשה התביעה, וממילא הם אינם מזוהים בעדויות. משכך התביעה נדחתה בבית משפט השלום בירושלים, שהורה ל"עד כאן" לשלם לשוברים שתיקה 12,000 ש"ח הוצאות משפט (5068-03-21).

בהתאם להסכמת הצדדים בע"א 26124-12-23, אין טענה שנפל דופי כלשהו בהתנהלות המערערים באותו הליך באירוע נושא העדות, והפרסום לא נועד מלכתחילה להטיל דופי בהם. 

בית המשפט המחוזי קבע שההוצאות שנפסקו ושולמו בידי "עד כאן" ישארו בידי שוברים שתיקה.