מישהו כפות שכולם היו באים ומצטלמים איתו?כן. זה כבר רגיל.

מה הם היו עושים עם התמונות?לתלות בבית.

עשית מחסומים?אהה..

היו כל מיני תופעות, היו דברים לא ראויים?אין כזה דבר מחסום ראוי. אי אפשר לנהל מחסום בצורה ראויה.

איך זה בא לידי ביטוי?כי חייל צעיר בפלוגה, יש את הותיקות-צעירות, שעושה 8-8 במחסום 8 שעות שינה, 8 שעות במחסום הוא כבר לא אובייקטיבי. זה החיים הקטנים שלו וכל המצבי רוח העצבים שלו הכל יוצא שם, וזה מתבטא ביחס לערבים.

מה למשל?צעקות, פשוט אגרסיביות שהיא מיותרת לחלוטין. היה גם את הענין המשעשע של מפתחות של מכוניות. היה איזה קטע כל פעם שהיה איזשהו, או עוצר או כל מיני חוקים כאלה, משחקים של הצבא מישהו שעוצרים אותו נוסע במכונית. בא עם הג'יפ סיור, לוקחים לו את המפתחות מהאוטו, ושילך לחפש את עצמו, אמרו לו תגיע למפח"ט (מפקדת החטיבה). ביום ראשון הבא תקבל את המפתחות שלך בחזרה. המון ארועים שהמפתחות היו פשוט, הלכו לאיבוד שזרקו אותם לגי'פ זה העביר לזה וזה העביר לזה והם נעלמו.

היה נוהל חוקי מלמעלה? משהו מסודר או שזה היה סתם הנפצה?זה היה סתם הנפצה.

של מי? של החייל באותו רגע, של המ"פ?אצלנו זה החלטה של המ"מ שלקח את המפתחות של האוטו.

אותו מ"מ?כן. אני זוכר שהיינו בחברון היה לנו בג'יפ אוסף של מפתחות של מכוניות. היו גם תעודות זהות. היו לוקחים תעודת זהות ולא מחזירים.

במחסומים היו תופעות של שוחד שהיו לוקחים ברמת סיגריות, כסף, אוכל, השפלות, משימות?זה היה קורה כל הזמן. אנשים היו מקבלים, החל מסיגריות ואוכל. היה מחסום בחברון. שכחתי באיזה מחסום זה היה. באיזשהו מחסום קטן בחברון, לא זוכר איפה.

בתוך העיר או בחוץ?בחוץ. היה שם המון מכוניות מסחריות. היה איזה תחרות בין החיילים במחלקה של מי מצליח לסחוט יותר מאנשים. לוקחים החל ממשאיות של קוקה קולה.... בכוונה משאירים אותם, עד ש... יורדים להם לנשמה כאילו עד שהערבי היה קולט שוואלה צריך להוריד משהו. במוצב שמעל למחסום היה כאילו 5 חיילים. היתה מחלקה שישבה מוצב במחסום והם כאילו היחידים שעשו את המחסום. במוצב הזה היו ארגזים של קולות ושל במבות מתוצרת ערבית ופה זה הגיע עד לדרגת המ"מ, כאילו המ"מ ידע שזה קורה. אבל בסדר... לא, למה שלחיילים לא יהיה במבה כל רכב שהיה לו איזהשהי סחורה 85-90% שהוא היה מוריד משהו לחיילים. שתיה אוכל, דברים כאלה.

היו חיילים שהתרעמו, שהסתייגו?כן. אני כל השרות. אני והמ"מ היינו ממש בחיכוך, הייתי מספר אחת בעונשים במחלקה. כל הזמן היה חיכוך. עד שבסוף העפתי אותו.

כמה זמן היית איתו עד שהבנת שזה לא הולך, עד היום שבו..הרבה זמן, כמעט שנה.

תסביר איך שנה אתה נמצא בסיטואציה שמבחינתך האישית היא בלתי אפשרית?האמת היא, קיווינו שהוא לא, הוא היה אמור לעזוב אחרי חצי שנה, וברגע האחרון הוא ביקש להשאר. ונתקענו איתו.

זה נראה לי לא ברור אתה מתאר סטואציה מאד קיצונית, מאוד קשה, לא מוסרית, לא נוחה אישית ובכל זאת...זה הענין, שזה עכשיו, מבחוץ זה נראה שככה, אבל שאתה שם בתוך זה זה הענין, השיפוט נהיה אחר לחלוטין אתה לא מייחס חשיבות לענינים האלה...

מה אתה מסתכל על דברים ברמה האישית, להתמודד להסתדר?פחות אכפת לך באיזשהיא צורה. רק אחרי שאתה משתחרר אתה מסתכל אחורה ואתה מבין כאילו וואלה מה עשית.

היו עוד אנשים אחרים? מה היתה הדינמיקה במחלקה בפלוגה, לחץ חברתי איפה זה הלך, מה היה הדיבור?הרוב היה בענין הזה. הרוב היה מאד קצוני. היה איתי עוד שניים שהרגישו רע. ולא נגעו בדברים ולא עשו שום דבר כזה כל השרות שלהם. אבל לא מספיק הפריע להם בשביל שהם גם יקומו ויעשו משהו אקטיבי כנגד זה.בסופו של דבר עשו. שניים הלכו איתי למ"פ. זה היה השיא כאילו. וכשהלכתי למג"ד כבר הלכתי לבד. הם לא באו.

איך התייחסו אליך? אתה היית בא מול חיילים ואומר להם אל תעשו את זה?לא הייתי אומר. לא הייתי עושה.

הביקורת היתה בחדרי חדרים?כן.