איפה? זה היה באלקנה, זה גדר שמפרידה בין הבתים היהודים לפלסטינים ונשאר עוד בית פלסטיני בצד היהודי, גידרו שם לא נכון ובגלל זה שמו מחסום. כל הנגישות שלהם...היו להם משפחות בצד השני אז הם היו צריכים לעבור שם, אז הם שמו מחסום. הייתה חוקיות שמי שעובר, לא זוכרת, אסור לאנשים להיכנס אם אין להם תעודה או אישור ככה וככה, אישור עבודה. היה שם אחד שחזר מבחוץ [מהצד ה"ישראלי" של הגדר] והוא עשה את עצמו כאילו הוא לא מבין שהוא לא יכול להיכנס. הייתה לו שקית בידיים, הוא שאל למה ולמה והוא ידע טוב מאוד למה. אחרי שעתיים הוא חזר שוב והוא אמר שהוא אחיו התאום של השני, לא זוכרת אם הוא הביא אישור, נדמה לי שלא. הוא ממש עצבן אותנו... לא נעים לי לדבר על זה... הוא ממש עצבן אותנו והחלטנו להעניש אותו ועם השקית שלו והכול שמנו אותו בפינה, קשרנו לו את העיניים עם פלנלית ואזקנו לו את הידיים והוא ישב שם במשך ארבע-חמש שעות. פשוט ככה, כאילו, זה נגיד מקום שאני מתביישת בזה. אני מתביישת. לא יודעת...

למה? כי זה, וואו, עולם כל כך אחר עם חוקים כל כך שונים. בעולם הזה פה, הסיפור הזה לא מתקבל, בעיניי הוא לא מתקבל.. שם זה היה כל כך טבעי. החוקים שם כל כך שונים. אף אחד לא מבין אם הוא לא היה שם. אם אני אספר את זה לחברה שלי...זה סיפור קטן מתוך סיפורים מזעזעים, זה משהו קטן שאני לא מרגישה איתו נוח. אם אני אספר לחברה שלא עשתה צבא ויש לה אידיאולוגיה – אני לא יודעת איך היא תגיב.

לא סיפרת לאף אחד? לא.

באותו זמן התביישת בזה? לא.

כמה אנשים הייתם שם? שלושה.

מה הם חשבו על זה אחר כך? או היום? אני לא מדברת איתם היום.

אבל אחרי זה דיברתם שזה היה בסדר או לא? אולי הגיע לו יותר? אני זוכרת שבאיזה שהוא שלב, אחד החיילים שלי אמר שהוא יביא לו מים או לצאת ולשחרר אותו. כן הרגישו קצת... אבל לא ממש דיברנו על הדברים האלה, מה שקורה – קורה.

מתי התחלת לחשוב על המקרה הזה? כשהשתחררתי, רק אחרי, גם, תקופה אחרי.

איך זה צץ לך פתאום? פתאום, תמונה. תמונה חזקה כשמדברים "מה את עשית בצבא". ראיתי סרט דוקומנטארי בערוץ 8 על לוחמות. שם עלו לי הרבה תמונות במהלך הסרט. תמונות שלא יצא לי לחשוב עליהן בכלל.

היו עוד מקרים כאלה? דומים לאלה? היו כל מיני, כן.

את לא זוכרת? יש לי תמונות בראש, אני לא זוכרת את הפרטים. ממש הדחקתי את התקופה הזאת. לא סבלתי שם או שיש לי טראומה, אבל סיימתי את הצבא והתחלתי חיים חדשים ושונים כל כך. אני אומרת לך, המושגים הכי בנאליים, אני לא זוכרת את המונחים. אני יודעת על מה אתה מדבר, אבל צריך להזכיר לי.