באימון מתקדם היו הקפצות?כן, היתה הקפצה אחת לגבעת אבות, שזו שכונה בחברון. היינו שמה סוף שבוע, היה לי רק שישי שבת. זה היתה ההפתעה הראשונה, בעצם הפעם הראשונה שהכרתי את המושג הזה חברון, קריית ארבע. היה מאוד מפחיד, אני זוכר.

למה?כי זה פעם ראשונה שאתה בעצם עושה שמירות מחוץ לבסיס. אתה בעצם עושה את זה כביכול במוצב. אני גם אף פעם לא טיילתי בקריית ארבע לפני זה כך שלא ידעתי באמת עד כמה המקום הזה צפוף, וכמה הבית של הערבי ממש מול הבית של היהודי, ואיך השכונה עובדת, ואיך הכבישים, ואיך זה הכל אחד ליד השני. והגענו, ובעצם נכנסנו לשמירות. נכנסנו לסבב שם בשבת. ובלילה, בערב שבת, שמרתי על הגג.

של המשטרה?לא של המשטרה. המוצב כביכול זה מין דירה כזאת של קומה וחצי שעולים שם לגג, בגבעת אבות.

אנחנו מדברים על תחילת 2004?אפריל-מאי זה היה, באחד מהם. זהו, אז ההפתעה בעצם היתה בערב שבת. הלעמוד על הגג בעצם. אתה עומד שם עם שכפ"ץ וקסדה. באמצע הלילה לעמוד שם לבד כביכול ולשמור שם כשמאחוריך, החלון שמאחוריך, כמה מטרים לידך זה בתים של פלסטינאים כבר. זה נורא מפחיד כי אתה חשוף. זאת אומרת, אתה חשוף לכל מה שקורה. וזה מפחיד, נכון, כי עשיתי רק בינתיים שמירות רגילות בבסיס ומגדלים וכאלה. וזה מאוד מפחיד. וזאת היתה הפעם הראשונה שבאמת התמודדתי עם ה... איך אני אסביר את זה? אני פשוט באתי מהצד הימני, מהצד של אהבת הארץ וארץ ישראל הקדושה וארץ ישראל השלמה. עד לרגע הזה הייתי עם הגישה הזאת שאנחנו צריכים לחיות בכל מקום ולגור בכל מקום. אבל עצם זה שעמדתי על הגג הזה באותו ערב שבת, פשוט הרהרתי לעצמי וניסיתי להבין איך זה הגיוני שאנחנו נמצאים במקום כזה בגלל ש... חשבתי, חס וחלילה במידה ועכשיו מישהו פוגע בי ואני מת, כמה שזה נשמע די מוקצן אולי, כי זה לא משהו שבשמים. הבתים שמולך, אתה עומד על הגג ופשוט הקומה השנייה שממולך, זה בתים של ערבים מאחוריך, של פלסטינאים.

מה המרחק בין הבתים?מרחק של ירייה. יש גדר כזאת מרשת, אבל בטווח של ירייה. אני לא יודע כל כך להגיד לך במטרים.

קילומטר?לא קילומטר. אני חושב שפחות.

חצי קילומטר?או חצי או אפילו פחות מחצי, כי זה כמו שכונה. כמו שאתה יכול לדמיין בעצם שכונה רגילה, שיש לך בתים ממול אחד לשני.

שכונה כפרית?שכונה צפופה, כמו שחברון יודעת להיות. לא צפופה ממש, אבל די צפופה. ואתה יודע, אתה מסתכל כל הזמן בארבע עיניים. אתה לא נותן לעצמך רגע אחד להירדם, רגע אחד לא להיות ערני. אתה פתאום מגלה שאתה נמצא באמצע חברון, באמצע קריית ארבע, לא יודע איך להגדיר את זה. מה שהתחלתי להגיד, שהגעתי למחשבה שחס וחלילה עכשיו קורה משהו, חס וחלילה באמת קורה לי משהו ואני הולך, למחרת יבוא מישהו חדש ויעמוד שם במקומי. זאת אומרת, לא קורה כלום. בסך הכל מה שאני אומר זה שאתה בא, ואיך אני אגיד את זה? כמו שאמרתי בעצם, אני חושב. קורה לך משהו, מחר יבוא מישהו אחר במקומך ויעמוד שמה. לא יהיה שינוי. זאת אומרת, הם לא יעזבו את המקום, הפלסטינאים לא יעזבו. זאת אומרת הלחיות בצפיפות הזאת עם הסכנה הזאת, עצם זה שאנחנו יושבים שמה, זה בעייתי. אני לא אומר כן לפנות או לא לפנות וכאלה, אבל זה סיטואציה מאוד קשה. זה לא כמו מחסום. זו עמדה, לא יודע, לא רק העמדה הזאת, אבל בעיקרון זה די מפחיד. אותי לפחות זה נורא הפחיד. ופתאום התחלתי להרהר על הצד הזה שאולי באמת אנחנו לא צריכים לשבת בכל מקום. זה פעם ראשונה שבחור דתי ימני עם אידיאולוגיות מאוד חזקות פתאום חושב על זה. זה מפתיע, אתה פתאום מתחיל להרהר על זה.

קרו אירועים בהקפצה הזאת?לא. לא זוכר שקרה איזשהו משהו מסוים.

לא מדובר רק על אירועי ירי.עכשיו כשאתה אומר את זה, כמובן שעכשיו אני נזכר. איך לא?