תודה על תרומתך לשוברים שתיקה
בחרו סכום:
25
50
100

250
500
1,000
או הזינו סכום:
ש"ח
אירו
דולר
פאונד

תשלום באמצעות Paypal / כרטיס אשראי
חד פעמי
חודשי
המחאות

המחאות לפקודת "שוברים שתיקה" ניתן לשלוח ל:

"שוברים שתיקה"
ת.ד. 51027
ת"א 6713206

העברה בנקאית

ניתן לבצע העברה בנקאית לחשבוננו:

חשבון 340211 בסניף 567 (בית אסיה) בבנק הפועלים

זיכוי מס בארה"ב

ניתן להעביר תרומה דרך החשבון שלנו ב"קרן החדשה", לקבלת זיכוי מס על תרומות בארה"ב: לחצו כאן

לזיכוי מס באירופה צרו עמנו קשר במייל info@shovrimshtika.org

לפרטים נוספים

info@shovrimshtika.org

הרשמה לניוזלטר
שלח
צפו בניוזלטרים קודמים
תפריט
ניוזלטר Twitter Facebook Instagram Spotify YouTube
חיפוש מתקדם
קטגוריות דרגות יחידות איזורים תקופות
אגוזאוגדת איו"שאוגדת עזהאוגדת עזה, חטיבה דרומיתאחרביסל"חבית המשפט הצבאיגבעתיגבעתי, גדוד רותםגבעתי, גדוד שקדגדוד 5033 (מילואים)גדוד אב"כגדוד ארזגדוד חרבגדוד חרובגדוד לביאגדוד נחשוןגדוד קרקלגדוד שמשוןגדס"ר נח"לגדס"ר צנחניםגולניגולני, גדוד 12גולני, גדוד 13דובדבןדובר צה"לדוכיפתהמינהל האזרחיהנדסה הנדסה, גדוד 601הנדסה, גדוד 603הנדסה, גדוד 605חטיבה 5 (מילואים)חטיבת כפירחטמ"ר אפריםחטמ"ר בנימיןחטמ"ר הבקעהחטמ"ר יהודהחטמ"ר עציוןחטמ"ר שומרוןחי"רחיל האוירחיל החינוךחיל היםחילוץ והדרכה (פיקוד העורף)חרמ"שחרמ"ש חטיבה 401חרמ"ש חטיבה 7יהלוםימ"סמ"צ מעבריםמג"במגלןמודיעיןמודיעין קרבימילואיםמילואים - גדוד 7490 (נשרים מגמלא)מילואים - גדוד חרמ"ש 8104מילואים - חטיבת אלכסנדרונימילואים - חטיבת ירושליםמילואים - פיקוד העורףמשטרה צבאיתמתפ"שנ"מנח"לנח"ל 50נח"ל 931נח"ל 932נח"ל חרדיסחלבסיירת יעלסמו"ר (יהלום)עוקץעורב נח"לעורב צנחניםפיקוד דרוםפלח"ן גבעתיפלח"ן נח"לפלח"ן צנחניםפלס"ר גבעתיפלס"ר נח"לפלס"ר צנחניםפלס"ר שריון 401פלס"ר שריון 7צנחניםצנחנים 101צנחנים 202צנחנים 890קרקלשח"םשייטת 13שלדגשריוןשריון 188שריון 401שריון 500שריון 7שריון 7, גדוד 75שריון 8, גדוד 455 (מילואים)תותחניםתותחנים - איכוןתותחנים - רוכב שמייםתותחנים 402תותחנים 404תותחנים 405תותחנים 411תותחנים 55תותחנים 9305 (מילואים)תותחנים MLRSתותחנים מורןתותחנים מיתרתצפיתנית
שדות חיפוש חופשי
קטגוריות
דרגות
יחידות
איזורים
תקופות
עדויות טקסט הסיגריה הראשונה שלי היתה אחרי האירוע הזה
מספר קטלוגי: 1615
דרגה: סרן
יחידה: שלדג
אזור: אזור רמאללה ואל בירה
סיווג עדות לפי קטגוריות:
[    ]
שירתת בשטחים?
בוא/י לדבר על זה!
חיילים וחיילות ששירתו במגוון תפקידי לחימה ותומכי לחימה בשטחים - בואו לתת עדות, בפנים גלויות או מבלי להיחשף.
בואו לשבור שתיקה.
למתן עדות ומידע נוסף:
info@shovrimshtika.org
663  צפיות    0  תגובות
הסיגריה הראשונה שלי היתה אחרי האירוע הזה
דרגה: סרן
יחידה: שלדג
אזור: אזור רמאללה ואל בירה

אני חושב למה בעצם אני יושב פה ומדבר אתך. המון דברים בעצם גרמו לזה שאני אשב ואני אדבר אתך, זה לא מקרה ספציפי אחד. אבל אני חושב שהמקרה הראשון שבאמת הדליק אצלי את הנורה, הוא לא היה הראשון, הוא היה יחסית ראשון כקצין, כמפקד. אבל עכשיו, תוך כדי שאני יושב ואני חושב על זה, אז אני נזכר שהיו [עוד] מקרים לפני כן שגרמו לי להבין שאני עושה דברים שהם לא כל כך נכונים. אני חושב שהמקרה באמת הראשון שהדליק אצלי את הנורה, יותר נכון, איך אומרים, הקש ששבר את גב הגמל, היה בגזרת בנימין. המשימה שלנו היתה להגן על הצירים שמובילים להתנחלויות מפני פיגועים, ירי, הנחת מטענים, כל הדברים האלה. שזה נשמע לי לגיטימי וזה לגיטימי מבחינתי, וכול עוד חיים שם אזרחים של המדינה שלנו אנחנו צריכים להגן עליהם. ואם זאת איזושהי נקודת תורפה, אז בכיף ביצעתי את המשימה. [מה שעשינו] זה היה מארבים ממושכים לצד צירים, בנסיון לגלות אם יש איזו תנועה ליד הצירים או חמושים שמגיעים לצירים ומתמקמים, כל הדברים האלה. ובאותה סיטואציה באמת התבצע ירי על אחד הצירים, שאנחנו לא הצלחנו לגלות. זאת אומרת, מאיזושהי גזרה שלא הצלחנו לכסות. ובאמת פגעו בתא המטען, בבגאז' של המכונית, בקצה הבגאז'. ואנחנו היינו מאוד נסערים - איך זה קרה, איך לא הצלחנו לראות?! הגענו מהר למקום, למקום הירי. וזהו, נעמדנו שם וחיכינו. והגששים הגיעו, לא היו עקבות ולא היה מושג לאן הבחור ברח. אבל הגששים אמרו שהם ראו. אני לא יודע, אולי באמת יש להם יכולות טובות או שניסו להוכיח את יכולתם או שבאמת אולי הם ראו משהו. והם אמרו שהעקבות מובילות, עקבות שלא כל כך היו, אבל שהן מובילות לכפר הכי קרוב. שזה עקרונית הגיוני. ונכנסנו, הגענו לפאתי הכפר, והיו שם באמת שני בתים. ובבתים האלה מה שקרה זה שהוצאנו [את הדיירים] והתחלנו לתחקר. מה שקרה זה שאני אמרתי לחיילים שלי לאבטח, אנחנו ביקשנו מאב המשפחה ומהמבוגרים לצאת והתבצע תחקור. וזה היה עדיין לגיטימי כי היתה לנו שפה מהגששים שידעו לדבר ערבית. והם באמת שאלו את האנשים והדבר התבצע. זה היה גם יחסית הגיוני. זאת אומרת, היה פיגוע, הבתים האלה הם פריפריאליים, אולי הם ראו. אין ספק שהם לא שמעו [כי] אנחנו היינו בעמדה יותר קרובים מהכפר. והם באמת אמרו: לא שמענו, לא ראינו, לא ידענו. זה לא בטוח נכון, אבל יכול להיות שהם באמת לא שמעו ולא ידעו כלום. וזה עדיין היה לגיטימי לקחת את הבתים הפריפריאליים ולתחקר, אולי מישהו ראה ומישהו שמע. ואנחנו מוצאים את עצמנו באמת ממשיכים ברחובות, בצורה מאוד תקיפה. זאת אומרת, זו לא הליכה נעימה, זה איזשהו מפגן. וחשוב לציין שהשעה היא בערך אחת וחצי בלילה, אם לא שתיים. זאת אומרת, אמצע הלילה, שעות מאוד קטנות. ואנחנו מוצאים את עצמנו במרכז הכפר, בצומת הראשית, והמון כוחות הספיקו להגיע. היו הרבה כוחות של מג"ב והכוחות הגזרתיים והכוחות שלנו ועוד כמה כוחות. התאגדות מאוד מאוד גדולה של חיילים חמושים באמצע הכפר. אז מגיע המג"ד ואומר את הדבר שאני לא אשכח, אני יכול לצטט אותו, אני זוכר את זה בוודאות. הוא אומר בצורה הזאת: "טוב, שימו לב, תיכנסו לבתים [כדי] שיבינו. תגרמו להם להבין." אלה שני המשפטים שאמרו, זאת הפקודה. לתדהמתי, זאת הפקודה. לי זה היה מאוד מוזר הפקודה הזאת, זאת אומרת, מה לעשות? ואני מוצא את עצמי באמת צועק: "רגע, רגע, חכה. אני לא כל כך מבין את הפקודה. מה? מה לעשות? להיכנס לבית? לא להיכנס לבית? להוציא את האנשים? לא להוציא?" הוא (המג"ד) אומר לי: "לא, לא, תגרום להם שיבינו." הוא היה מאוד מאוד נחרץ וזועם והוא אומר: "תגרום להם שהם יבינו." ואני אומר לו: "מה, אז אני צריך להוציא את האנשים?" והוא לא נותן לי תשובה. אני אומר לו: "אני לא חייב להוציא את האנשים. המטרה שלי שהם יבינו שהם לא יכולים, אם הם עושים את זה, שיברחו אליהם מפגעים וימצאו אצלם מקלט." הוא אומר לי: "כן, כן, כן, כן. קדימה, קדימה." אני מוצא את עצמי הולך, היה לי חצי כוח של מג"ב שאני כאילו, איכשהו המג"ד אמר "אתה תפקד עליהם", מתוך נסיון או בגרות או משהו כזה. ולמעשה אני יוצא ואני אומר: "טוב, אתם תקחו את החלק הזה של הרחוב ואני אקח את השורת בניינים הזאת של הרחוב." ואז למעשה מתחיל ליפול לי האסימון ברגע שאני נכנס למשפחה הראשונה. אני נכנס למשפחה ואני פתאום קולט את עצמי, עם עוד חבורה של בריונים - כשאני אומר "בריונים", זה חיילים מעולים, צייתנים, שעומדים מאחוריי - כולנו עטופים באפודים נגד כדורים עם מסות של בוץ ברגליים. זאת אומרת, משהו לא יאומן. חדר המדרגות כבר היה כולו מלא בבוץ, שלא לדבר על השטיחים. אני נכנס לדירה ואני מתחיל לדבר איתם בפנטומימה כדי שיבינו [כי] אני רוצה שהם יבינו מה קורה ואני לא מצליח לתקשר איתם. אני לא מדבר ערבית, אף אחד לא דיבר ערבית, אף אחד לא הבין ערבית. אז אני גם לא מבין מה הם רוצים ואני קולט שיש פאניקה אצלם. ויש פאניקה גם אצלי כי אני צריך להיות תקיף, ואני תקיף. אני צריך לשמור על עצמי ואני שומר על עצמי. מאידך, הם מפוחדים. ואני אומר לעצמי: ריבונו של עולם, מה אני עושה? אני לא מסביר, אני לא מתפקד, אני לא מבין מה לעשות. ואני מאוד תקיף ואני מלכלך ואני מפריע וזה שתיים בלילה. ואני מחליט לעזוב את המשפחה.

אני מניח שאחד הדברים שגרמו לך לתפקד כמו שצריך זה החיילים שלך. היית אחראי על כמה חיילים שם?מה שגרם לי לתפקד כמו שצריך זה איך שחינכו אותי. חינכו אותי מצוין כחייל. והחיילים, שאני עומד והם מאחורי. בקיצור, החלטתי לצאת [מהבית]. אני ראיתי שאני לא משיג את המטרה שלי כמו שצריך והחלטתי לצאת. בלי להוציא [את המשפחה], בלי אני לא יודע מה. וכשאני יוצא אני רואה מחזה של המג"בניקים דופקים בדלת של מישהו עם צעקות אדירות, צעקות אלימות, דפיקות נוראיות בדלת. וזה שתיים בלילה, צריך להבין, הם לא פותחים את הדלת ישר. זה לא שאתה דופק וישר אתה חייב שיפתחו לך. בכל זאת, מדובר פה בשתיים בלילה. בקיצור, אני רץ אליהם (אל המג"בניקים). לפני שאני רץ [אני שומע] דפיקות איומות בדלת וצעקות "יאללה, לעוף, לעוף". ולא פתחו להם את הדלת כל כך מהר, אז מהר חייל כבר רץ - בלי פקודה, בלי פקודה, זה דברים שאני לא רגיל אליהם, בלי פקודה - וניפץ חלון. ואני רץ ואני צועק "מי פה המפקד? הלו, מה קורה פה?" ואחד אומר לי "אני המפקד", ועוד אחד "אני המפקד." ופתאום יש שלושה מפקדים שם. ואני אומר "מי באמת המפקד? אני רוצה לדבר עם המפקד". ואיזה מישהו בא, אני אומר לו "באנה, תרגיע. לאט לאט. תן להם לפתוח את הדלת, אף אחד לא יורה עלינו." והוא אומר לי "לא, לא, לא" וממשיכה ההתפרעות. והם מוציאים שם את כולם מהבית עם תחתונים. כשאני אומר "בית", זה לא בית שגרים בו שלושה אנשים. זה בנין עם שלוש משפחות. וכולם בחוץ והם עושים סריקות. אני צועק "רגע, אבל תסביר להם. תבהיר להם מה קרה, שהם יבינו." ואני רואה שאין לי עם מי לדבר. פתאום אני מסתכל אחורה ושם לב שיש לי שם חיילים לשמור [עליהם]. אז אמרתי, טוב, יותר חשוב לי החיילים שלי והמשימה שלי. ורגע אחד לפני שאני עוזב אני רואה שם חייל קטן כזה, ממש כאילו התחייל היום, ככה עם נשק ארוך, קופץ וצועק "אקשן, אקשן, אקשן" ומכוון על האנשים את הרובה. נדהמתי. גם החיילים שלי. אני ראיתי אותם המומים. הם היו בדיוק בצד השני של הרחוב, הם ראו הכול. ואני חוזר, אני מסביר לחיילים "חבר'ה, יש לנו משימה. צריכים לבצע אותה כמו שהמג"ד הגדיר לי. ואנחנו ניכנס לבתים ואנחנו נבהיר להם". ואני ממשיך להיכנס [לבתים]. ואני נכנס בית אחרי בית. אני בסך הכול עברתי חמישה בתים, או בניינים, אפשר להגיד. אחר כך אני שאלתי [את החיילים האחרים מהיחידה] "כמה בניינים עשיתם", אז היו שם אנשים שהספיקו כפול ארבע. זאת אומרת, עשרים בניינים. ולהעיר את כולם. בעצם, כל הכפר היה מוער. באותו זמן אנחנו מגיעים לעוד בית ואני... היה שם רצף פשוט של דברים ואני חייב להגיד אותם. זה הלילה ששבר את גב הגמל. הקש ששבר את גב הגמל. אני נכנס לבית, ויש שם אישה אחת. ועוד פעם, אני כולי מלא בוץ. ואני ממש... אני נראה... אני מתאר לעצמי שמהמתרס השני אני [נראה] מאוד מפחיד. אני נכנס ויש שם אישה זקנה, ואני אומר לה "איפה בעל המשפחה?" אף אחד לא מבין את אף אחד. ואז אני רואה איזשהו מזרון מכוסה בשמיכה והשמיכה זזה כאילו יש שם איזה רעידת אדמה. ואני... לא יודע, אולי הוא (המחבל) מתחבא שם. אני מבקש מהחייל שלי, אני אומר לו "לך מהר, תחשוף מה שיש מתחת למיטה", והוא מנסה למשוך את השמיכה, ו[האישה אומרת] לא וזה, אבל בסוף הוא לוקח את השמיכה. אני קולט שם, ספרתי שמונה על מזרון זוגי אחד, שמונה ילדים מחוברים בתוך איזה מין... מתים מפחד. מסתכלים עלינו כאילו עוד שנייה אני עומד לעשות שם אני לא יודע מה. כל אחד מתחבא מאחורי הגב של השני. זה כמו גורים כאלה שמתחבאים. כל הזמן אחד מתחבא מאחורי הגב של השני, השני חשוף, אז הוא רץ ומתחבא והם זזים... והחייל שלי שואל אותי "שמע, אולי נעשה חיפוש, אולי נחפש", ואני מרגיש שאין מה לחפש, [אבל] אני בכול זאת אומר לו "אתה יודע מה, בוא תעשה פה סריקה". ואנחנו רגילים לעשות סריקות בבתים שאנחנו ממש מחפשים, אז הוא התחיל לעשות סריקה קפדנית, לדפוק על הקירות, לבדוק שאין איזה קיר סמוי. בסוף אני אומר לו "בוא, בוא, הם הבינו. אני מקווה שהם הבינו". אני יודע שהם לא. עוד פעם אני יוצא מזועזע. אני מרגיש שהפסדתי בפרק הזה. אני הפסדתי וצה"ל הפסיד. יש כפר שלם שהתעורר בשתיים בלילה, ואני חושב שתשעים אחוז לא הבינו למה. אני הרגשתי שעשינו פה דבר הפוך. הפוך על הפוך. מספיק לי כל המבטים שהסתכלו עליי בשביל להבין שעשיתי את הדבר ההפוך. מבחינת מג"ב, אתה חושב שמה שראית היה... אז זהו, אני יודע מה אתה עומד לשאול אותי, אני אמשיך. אנחנו המומים. אני עולה על האוטו, הביאו משאית ממוגנת - שתיים, היינו כל כך הרבה כוחות בכפר - ואני עולה, וחייל אחד רואה אותי קצת המום. אני מסתכל על הקולגות שלי, וגם הם, אותם פנים כמו שלי. ואז חייל תופס את שנינו ואומר לנו "חבר'ה, תתרגלו. זה ככה. ככה זה". [הוא] אומר לי "חבר'ה, תתעודדו. זה ככה. ככה זה, אין מה לעשות. ככה עושים. זה מה שצריך". חזרנו מאוד נסערים ואמרנו שזה לא היה בסדר מה שעשינו. אמרנו את זה למפקד. אמרנו מה שהרגשנו, וראיתי עד כמה המצב פה לא הגיוני. הסיגריה הראשונה שלי היתה אחרי האירוע הזה. והייתי בפעילות מבצעית. בהרבה פעילויות מבצעיות. הרגתי מחבלים. אבל... אבל הסיגריה הראשונה שלך היתה אחרי הלילה הזה. כן. זה היה אחד הלילות הקשים.